|
היא נשפה על שערה, שנפל מקוקו גבוה אל פניה והסתכלה בו במבט
משועשע בזמן שחיוך תמוה החל לגלות שורות של שיניים לבנות, כאלה
שעברו ישור מקצועי בוודאי.
"מה?" הוא הסיט את מבטו, מיובש במעט.
"אני כל-כך אוהבת אותו" היא חייכה, בבטחון הזה. מאיפה הוא היה
אלוהים יודע
|
"אני אגיע יותר מאוחר היום, אני נוסע לבקר את ירדן, לדבר איתו
קצת. את יודעת? מזמן לא ביקרתי אותו, והאמת אני מתגעגע. אמרתי
שישר שאני מקבל את האוטו אני נוסע אליו, לפני שאני מסיע את
החברים, לפני שאני מסיע אותך אפילו..."
|
"אחרי כל ירידה חייבת לבוא עלייה, אחרי כל ירידה חייבת לבוא
עליה" אתה יושב ומשנן לעצמך, בירה וסיגריה ביד, נושף אדים
לאויר הקפוא, ותוהה מתי לעזאזל כבר תבוא העליה הזאת. כבר
שבועיים שאתה לא ישן, מתנדנד בין סיוט לסיוט שאתה ער.
|
ושוב פעם הוא לא היה שם בשבילה, רק שהפעם היא הייתה לגמרי לבד,
משוטטת ברחובות עם בקבוק בירה, כבר לא כואב לה, מתרגלים..
|
זה לא היה צריך לקרות בכלל צועקת ובוכה
מתרוצצת מנסה למצוא לזה תשובה
את חושבת שנפגעת מהקשר די הרבה
|
זה הכל הרבה יותר קל כשזה בגוף שלישי, אפילו שני. כשזה הוא
ואת, אבל לא אני. רק לא אני.
|
זריחה שעולה מעבר להרים המקיפים את הכנרת, ולחש ציפורים מתחיל
להשמע באוזניים
|
העיניים שלה טיילו במהירות אל עבר כבישים ריקים ושבילים
כבויים, מחכה בדריכות שיופיע שם, יחמם אותה עם החיוך שלה. יאיר
לה את היום.
|
אל הארכיון האישי (2 יצירות מאורכבות)
|
|
תיקון טעות
ניטשה אמר
"אלוהים חי"
התקשורת סילפה
את הדברים שלו |
|
