|
מיכל.
היא מנסה לכתוב דברים חדשים,
לא יוצא לה שום דבר מעניין.
היא מקווה שזה עוד שלב תקוע..
שלב,
כלומר- דבר שאמור לעבור מתישהו...
מה אתם אומרים?
מתחת לשמים בוכים,
נגלה שוב
אתה ואני
אתה
אותנו
|
אני מתחילה ללכת,
לחפש אותם.
|
לקום איתך
לשכב איתך
להרגיש אותך.
|
ואין שם אף אחד,
מקום שנברא בשבילי.
|
זה ששלי, שלה.
וזה ששלה- שלי.
|
שני שרימפסים,
קצת שמנת,
בזיל ושלוש עגבניות.
|
לא מתקפלת
לא בוכה
לא
מגיבה
|
קיבלתי.
לב אדום.
וגדול.
שפועם,
בקצב שלי.
|
כמו בשליחות,
אנו,
בים של בודדים.
|
משתוקקת שתבוא, שא אותי.
גבוה!
יותר מכפי שתוכל.
|
אני אוהבת אותך.
אני אוהבת אותך.
|
והיום שוב,
אני מתרגשת.
משחק המזל
עומד להתחיל....
|
ואז, כל מה שהיה רטוב, כבר לא...
|
אני מאושרת,
איתך,
כמו שתמיד רציתי,
אני יודעת שזה חלום.
|
יושבת לה על כסא עגול
נוחיות שכזו,
|
זה היה עניין קצר.
הוא כל כך התרגש.
תוך שנייה גמר
|
ריקוד האהבה מתגבש,
גופות לוהטים נעים בקצב
|
לוקחת נוזל לבן
שישפך,
ינזל
שירגש אותי.
|
מיידלה מרוצה
על הרצפה רצוצה.
|
דה ג'ורני איז אבאוט טו ביגין,
אנג'וי יור רייד!!!
|
כולם לובשים שחור.
אני מדיפה להיות מיוחדת.יש צבעים יותר מתאימים לדעתי.
|
אחרי שבארט והומר עושים איזה מעשה דבילי, או אחרי איזה מופע
פתיחות מינית מופרזת.
|
להמריא יחד, כמו באיזו פנטזיה מטורפת,
לא להרגיש כלום.
שנינו.
מולם.
|
החלטתי שאני חייבת את זה.
לך.
לעצמי..
|
כל הדברים שמועלים כאן לא שווים יותר מדי.
אם אתגר קרת במקרה קורא את המונולוג הזה, אז זה לא כולל אותך.
אתה הרי כבר מפורסם.
|
זה לא ממש משנה באיזו אות השם שלכם מתחיל, כפי שציינתי כבר -
זה כולל בערך את כולכם.
אז מר ע' היקר, מר ט' הנכבד, וכל שאר 20 האופציות הנוספות -
תראו,
אחנו לא אוהבות שאתם משחקים אותה.
|
קונדומים-גולד.
לא מהסוג הלא שווה, שכל הקמצנים קונים ונקרע שנייה אחת לפני...
|
כל כך מצחין שם,
כל כך הרבה דם שנשפך,
על הרצפה,
המחורצת.
|
וכמה דרמות שהיא יצרה.
אבל בניגוד לכל ההצגות שעולות, את זו אי אפשר להפסיק באמצע.
זה צריך להיגמר לבד, וכנראה שהיא הולכת להיות מאלו, שאין להם
רגע של שקט.
|
|
|
"אם אין לחם,
שיאכלו
עוגיות!"
("האמת
בסלוגנים",
בהוצאת בוליביה
ושות') |
|
