|
מיכל היא אדם נחמד, אנטיליגנטי ומאד לא שקט.
בין תחביביה הבולטים - תיאטרון וקריאה.
אוהבת לצחוק, להצחיק ולרוב לא מובנת, גם לא לעצמה...
השניות מתערבבות לי עם הטלפון של השכנה, והדקות מתרכזות בלמטה
של הסיר...זה בטח יהיה קשה לנקות.
|
מצחיק- איך שלא תצייר את עצמך, תמיד תשאיר בסופו של דבר את
אותו הרושם. וגם יומו בא, לא מאוחר אחרי אותו משחק- הפעם
הראשונה שבה נגלה לעיניי כולנו, ערום וחשוף כפי שהוא באמת.
|
ירוק וחלק
כזה שלא אעיז
ללבוש
|
מחזיקה עלבון של
תמיד
עם ריח חמוצים בידיים
|
תאור המבט העמום, פנימה
מראה הפחד.
|
האיש שהראה לי את החיים
הלך לחיות לו את הגסיסה שלו
עד הסוף.
|
בלי כף כזו של חול
בלי התלתלים הבלונדים
של ימי המצופים.
|
היא הושיבה אותי בחדר הסגול
רק כי לא היה לה
צבע אחר...
|
ג' אמות
חלון וארון
יושבת בחדר
נטול ביקרון
|
למחרת,
כשקמתי לתוכך,
כל מה שראיתי היה
בטן.
|
חיוכים שאתה
מנגן
נקלטים לי ישר
|
רוך של עננים
של ליטופים
ועיניים חומות
עוטף אותי
|
והוא עומד ולא
זז.
מחבק את העולם
|
נר גבוה ורזה
נר נמוך וכתום
שיהיה לך
יום
כזה
|
לפני שמכבים את האור
לפני שהשמיכה העבה
עוטפת אותי בניחוח
שלו
|
תגופף
ותשתולל בתוכי,
בתוך כל המון הגוף הזה,
שהוא אני.
|
הזרעים המיואשים שלך,
עדיין יוצאים ממני.-
וכמוך,
|
לרגע זה נראה כאילו הצ'לו
יולד את הילדה-
|
סבלנות בי יש
מאין
אין איש יודע
אין איש
בי.
|
אם תסתכל עמוק עמוק
וממש תתרכז,
תצליח לראות
|
כחכוך בגרון
חיכוך כף רגל ברגל
תזוזה במיטה
|
האשמה ננעצה בבשר
הטרי
בלי אזהרה, בלי הכשרה
|
הסתכלתי קצת על הזיכרונות.
הם נראו כל כך דבוקים,
והעטיפה של הלחץ עשתה רושם רע.
|
ריח של מקלחת שנגמרה,
ריח של דלת שנפתחה,
ומאחוריה
אדים וסבון
ואתה
|
|
|
זה לא סלוגן,
אני חוזר זה לא
סלוגן, אני תקוע
במוזיאון המדע
בחיפה, נכנס
עשן, מישהו חייב
לראות את זה,
בבקשה
עזרה!!!,
עכשיו חמש בערב
יום שני מאי 98
אני ממתין.
ארד עזמוביץ. |
|
