|
ילידת 81', אחרי 23 שנה, הגיעה לפרשת דרכים,מנסה
לראות איך מרגישים, כשמראים לעולם החיצון, את
הבפנים.
עין נפקחת, היא מתעוררת. שומעים את השקט שלפני הסערה. זה עומד
להגיע, זה עומד להתפרץ מתוכה, המבנה יתפרק, היא תשתגע, היא
תאבד שליטה, היא לא תדע, הכל ישטוף אותה, יעבור דרכה.
|
לחיות בסרט.
אתה הבמאי, התסריטאי, השחקן הראשי.
ויש עוד בנאדם אחד.
|
קראתי משהו שלו. הוא כל כך כישרוני, מביע כל כך בקלות.
אני בודקת בן כמה הוא. טוב, יש לי עוד כמה שנים. אני נושמת
לרווחה. אני רק בתחילת דרכי, והוא כבר כל כך מנוסה. חמש שנים
יותר שהוא הסתובב בעולם הזה, ברור שיש לו כל כך הרבה יצירות
ברזומה
|
ובאתי. ואמרתי שאני הולכת.
ואת ישבת שם. רחוק.
ושתקת.
|
יום. קרני שמש בצבע צהוב סמיך עוברות מהחוץ אל הפנים.
מראה תמים. ושקט.
|
רוצה לגעת בך מבפנים.
כי זה בעצם לגעת בי.
|
משתלטת על הדקות שלי. על השעות. הימים.
מאלצת אותי להתעסק בקיומך.
ואני כמהה אלייך. בחיפושיי אחר משמעות.
|
לבלוע את הכול בבת אחת.
בתיאבון גדול כל כך.
פתאום התעורר בי תיאבון.
הפחדים, נעלמו כולם.
איתה יש לי תיאבון.
|
אתה לא מכיר אותי , יש לי הפרעה גדולה מאוד בכל מה שקשור
לאיזשהוא קשר עם המין הגברי. ולכן כל הקשרים שלי באשר הם תמיד
נראו קצת עקומים.
ועכשיו לראשונה בחיי, אני חווה קשר אמיתי.
עם אישה.
וזה משהו אחר.
לא מפחיד.
לא עקום.
וכן מפחיד. מפחיד מאוד.
|
והוא כותב שירים.
והוא רגיש והוא עצוב אבל שמח
והוא גבר ואני אישה ופתאום אין שם פחד.
|
כל כך רוצה לצאת
אבל לא יודעת מאיפה
רוצה כבר להרגיש משהו אחר
אבל לא יודעת מה
|
|
|
