|
נכנעתי לאותם ימים שסחפו אותי אל תוך זוועה שהובילה לסבל עמוק
של הנשמה. הנשמה שלי.
|
מתוק שלי
קוראת לך בציניות
לא באמת התכוונתי
כשהתקרבתי.
|
כי דמעותיי
רק פורקן הן
לא כאב
לא כניעה
|
הכול שואל
למה
אי אפשר
להיות סתם.
|
אבל אני יודעת,
שהכול כבר נגמר בי,
שאולי עכשיו נגמר בך.
|
משהו היה שונה בך,
אולי
הצבע בפנים
החיוורים שלך.
|
וכעת אני חשה מאוימת,
אלפי סכינים נשלפו וכוונו רק אליי.
|
הבדידות אוחזת בגרוני
ישנה תהום עמוקה בנפשי
גורמת לי להתערבל בתוכה, עד אשר
אמצא עצמי נבלעת.
|
בוא
תתחפש אם תרצה
כל עוד אצחק ממך
ולא אפול ואבכה.
|
לעיתים כשהחדר מתרוקן
אתה מגיע למלאו
ביסודיות מוחלטת תשתלט על כל פינה
כמו מלך בעל האיפריה הגדולה בעולם
|
ונעטפנו ביחד בסדין של תמימות
וחתמת את שמך עליה בצבע
שלא יורד.
|
אני הדג שודאי ביום מן הימים יגיע אל שפת הים
בחוף ללא מציל...
|
בתוך הלבד שלי
שם אמצא שם
לא נעים
אך גם לא כואב
שם אין מי
שילטף
אך גם לא מי
שיכה
|
בתומו של מחול סוער
אשב לי רגע ואנוח
אשקוט אל מול השמש השוקעת
ואמתין לשובם של הכוכבים
|
אני רק מבקשת שננסה,
מציעה שנפתח עיניים
בוא נפתח אוזניים
בוא נביט זה בזו,
בוא נשמע.
|
אם תצליח לשתות את המים
שגולשים לנו מהשקרים
אולי ישרוף לך בגרון
ואז תלמד להבא
שעדיף לשתות אותם קרים.
|
העולם החסוי שלך,
שאני כבר חלק ממנו,
אתה נשאר בשלך.
|
השתיקה שלך מכפילה כל דבר פי כמה.
אתה שותק כשאתה רוצה לומר לי עד כמה
שאני טועה.
|
אני צופה בו ,כן עכשיו אני רואה אותו.
אך עוד מטושטש הוא מרחוק.
כל כך הרבה בשביל לילה אחד כזה, איתך.
|
הייתי החתול הרעב שנם בתוך פחי אשמה
הייתי הזבוב המתעופף בתוך כל הזוהמה
והייתי ריקה
הלא-כלום הכיל אותי.
|
דברי אל נפשך, דברי.
הועילי לעצמך בבקשה ממך, הועילי.
תאמרי מה עולה בגורלך בכל פעם שאת כאובה,
טפלי בזאת, טפלי.
|
כשרקדת,
פסקה לפתע תזוזת העולם
ונותרת לך את,
|
אולי יכולתי למצוא דמיון.
עיניה היו מבריקות,
נפולות, עצובות.
|
כל שהיה יציב בי
נושר
כעלה קל מן הרוח.
|
ואז עוד ימים
של סימני שאלה
בזוקים מתוך ערמה גדולה של עצב.
|
היינו חתיכה דשנה בתוך עוגת העולם השיכור הזה
וכעת,
רק פירור קטן שנותר
לאחר שמישהו אחר זלל את
האהבות הכי מתוקות שלנו.
|
אתה לעולם לא תזכור
לכן לא תשכח
את היותי באותם רגעים.
כי אני, ודאי אתה זוכר,
אני אחת ששוכחים.
|
וזה כך שנים
שאני מפסלת אותו
יום וליל
ממציאה לו
עיניים
ידיים
פנים.
|
בוא נאמר ש
אני עוד מתלבטת
בין הטוב לרע
|
היית איתה
מה איתי?
איתי הרווחת
מילים, לילה, רוח
|
אך כבר הלכת לאיבוד
בתוך הגילוי העצמי
ודברים שידעת לבטח אז
היום כבר לא ברורים.
|
חזרתי אל החורף
אל מקום שבו אני סגורה
אין מפתח לדלתי
אין מי שאותו ימצא
|
לכל אני שלי
יש אני שלי שלא
הן סותרות זו את זו
או משלימות זו את זו
|
מדברת איתך בגובה העיניים,
ואני כל כך רוצה, שכל יהיה פשוט
ששום דבר לא יהיה בעל מידה
|
אותו המראה שמתקשה להמשיך הלאה,
בגלל אותן פנים מסנוורות.
המראה שלה, שמעיד על כך שתקועה היא,
ודמותו, שמתגלה בין מחשבה למחשבה,
מסתתרת מאחורי האמת,
אבל קיימת.
|
כשמאבדת את עצמי
אני מוצאת פתאום אותך.
|
כששואלים אותי
אני עונה שזו העונה
שאחראית לנפש שלי.
מה התירוץ שלך?
|
עכשיו,
כשהאהבה נשארה ויותר מזה כלום.
חלל, אור עמום שמהבהב מתוכו
כמו אומר לנו שהגיע גם תורו להיכוות.
|
וקשה, קשה לי לדבר אלייך בזמן עבר.
מבחינתי אתה עדיין הווה - חי וקיים.
קשה לקבל זאת כעובדה שלא ניתן לשנות,
לא מוצאת דרך התמודדות, חוץ מלבכות.
|
להבין אותך,
כה קשה לי להסביר אותך.
תישרף כשתגיע
תתקרב כשתלך.
רוצה בהבנה שלך כלפיי.
|
חיי הם
כמו שיר
שמתיימר להתנגן
אך נעצר באותה התיבה
פעם אחר פעם
|
אני כולי מחבקת,
נרתעת מלרקוד את הריקוד המוכר שלנו, אשר קצבו גובר, פעימותיו
מכות,
הריי אני יודעת שעוצמתו כה חזקה
|
אילו יכולת כעת לאסוף חלקים
ולחברם יחדיו לחתיכה אחת
אשר אותה ודאי היית שומרת לך
ותולה בצד החשוך של חדרך.
|
כשקר בחוץ אני אצא עירומה אל הרחוב ואקפא מקור,
וכשתפנה אליי, אני אצא מדעתי ואקפא מרוב בושה.
|
זועקת ,זועקת
שותקת שותקת.
כך חולפים הימים,
מבינה היא כיום שהייתה כה נמהרת.
|
והיא,
כך החליטה,
לא תזוז ממקומה
עד אשר יבוא אחר
להחליפה.
|
לבבותינו
שיתאחדו למכונת אדם אחת
אשר אותה
אף אחד אחר לא יוכל להפעיל
אשר אותה
לא ניתן יהיה להותיר
כבויה.
|
את זקוקה למקלחת טובה, בה תוכלי להתנקות הייטב
אך המים קרים והסבון נגמר
דווקא בתקופה הכי מלוכלכת של חייך.
את הורגת את עצמך ילדה.
|
התפצלתי לשניים.
תגדיר לי משמעותה של פרידה
כי אינני יודעת.
אם הלכת,
|
העולם שלך אותנטי,
העולם שלך ודאי יסחוף אותי
אל תוך שיכרון חושים טוטאלי.
|
אז אולי תראה אותי
בשלמותי
אולי תפנים
שאינני מופנמת
גם אם את סיפורי
לא לכל אני מספרת.
|
נסי לחבר חלקייך
ולאחות פצעים ישנים
שטרם נפתחו בשנית
וכעת כמויות של דם הם יוצקים
|
וכך נפשי רוקמת
בדים של תקווה
כפתורים של עצב
חרוזי כנות משחילה
יוצרת שמלה
לאותה ילדונת
אשר איבדה כיוונה
כמעט מן הרעל
גמעה.
|
לפעמים זכרון הוא כואב מהרגש
תודה, עוד לא שכחת.
לעולם לא תדע מה היה עוד קורה אילו לא פגשת בה.
|
ואם סיכוי קלוש שעוד אהיה,
ענה לי, עלם תמוה,
רק ענה.
|
הכוכבים ודאי יפלו בעוד כמה רגעים,
ובמקום להביע משאלתנו למען יהיה טוב
נפול יחד איתם,היישר אל תוך בור של פחד
כי עכשיו קשה להתעלות חזרה.
|
את נתונה ברגעים בהם
מאבדת מכמיהתך לפרוח
ואולי
את רדופת פחדים
לשווא.
|
מהססים לגביי,
חוששים מפניי,
כך הייתי רוצה אתכם.
את כולכם, בשלמותכם.
|
תוהה אם נכון יהיה להדחיק את אותה
מחשבה וכרגע לעסוק בנוגד.
|
איך? איך יכול היה להיות הדבר?
ונתתי עצמי בידיך הכובלות, הלא מרפות
ובאותה הנשימה מלמלתי לך
"תנני ללכת"
|
ורגע אחד של שקט
הוא שביל שמוביל לדרך לא נודעת
בו סימני הדרך הם המחשבות עלייך.
|
אל נא תרפה מהמגע הנעים,
כך חשה אני בטוב ובתמים.
|
אותו הבור אליו אני נופלת
בכל פעם שקצת צולעת.
כשמרגיש עצוב
ריקה מכל מחשבה נקייה.
|
אפילו עם גלגלים שכאלה פחדתי לסוע.
אבל עברתי את זה, והיום אני לא זקוקה לא לגלגל עזר ולא לאותו
אחד שעמד מאחוריי ושמר,
שלא אפול.
|
זו האמת שלי עכשיו,
לא של אף אחד אחר,
וגיליתי אותה וגיליתי
שכשעקבתי אחרי צעדיה הגעתי למקום
זה שכל כך רציתי להגיע אליו.
|
כשאת עצובה
גם המלכה תפנה לך ארמונה
למען תהי מאושרת.
גם המלכה איתך כואבת.
|
כי בתוך האמת שלך יש חושך
אשר חוסם את יעדך
כענן המסתיר אורה של שמש
ובורא שמיים אפורים
את מבטך אתה מפנה מעלה
ושוב שומע רק קולות
מריח רק ריחות
ולא מזהה את ששמעת
גם לא את שהרחת.
|
אבל אני אוהבת את החומוס של יוסקו. לכן באותה מידה שהמדינה
חונקת היא גם מחממת את הלב, באיזשהו מקום. תראו לי עוד מדינה
שאפשר לומר שכולם אחים בה. בנוסח: "כל ישראל אחים".
|
החלטתי
כי על הנכון יצביעו מחוגי שעוני
וכבר נגמרת בי מזמן
כל שהיית לי הוא תחנת מעבר
בה הרכבת נעצרה לעיכוב זמני.
|
החיבוק החם היה לי למפלט בשעה שהמלנכוליה באה לביקור בביתי.
ביקשה את ידיי, דרשה את נשמתי.
|
אני חושבת שמה ששלט לנו בקשר, ואולי עדיין שולט אבל פחות, זה
משחקי הכבוד.
|
אני מדברת איתך על דברים ברומו של עולם, ואותך מעניין אם הצבע
בשיער שלי הוא טיבעי.
|
לשטוף את עצמי מהאיפור הבוהק, מהמלבוש הזועק. לשטוף.
|
לעיתים כשעצוב, אנו שוכחים את שעושה לנו שמח, וברגע אחד
משליכים לאשפה הזדמנויות רבות לאושר. כשעצוב, אנו מתקשים
להתעלות חזרה ולנסות לפרש את החיים דרך אור אחר.
|
ככל הנראה הרוח שנושבת עליי לא מגיעה מכיוון האושר ואני רק
רוצה להפסיק לייחס חשיבות לסוגיות בהן אתה נכלל.
אמרתי לך" "חבל" ויותר מזה לא אמרתי. לך לא היה אלא לתפוס את
כל אשר זרקתי אלייך, כי כבר לא יכולתי יותר.
|
אני מודדת אהבות, כמו שמודדים בגדים בחנות. רובן עד כה לא
התאימו למידתי או הלמו אותי. ואילו זו שהתאימה ואולי גם החמיאה
התגלתה כצרה ולוחצת כשגדלתי.
אני לא רוצה לאבד תקווה.
|
ואם רואים את הנוגד למציאות בדמיון,
אז מצידי לעצום עכשיו עיניים ולראות הכל בשחור.
|
וכל כך רציתי לזכור אותך ממקום של אושר, אולי מהקולנוע או
מצדי גם מהסופר. אבל כשהרצתי בראש פנים שראיתי לאחרונה באותם
מקומות ידעתי באופן מוחלט שלא משם החיוך הזה שלך. רציתי לזכור
אותך אולי מהפקק ברמזור שהיה בצומת לפני שבועיים.
|
אתה חייכת חיוך מסתורי, כאילו היה בך המון להציף אותי אך נשארת
בהבעה שמשדרת ריקנות. כך הופעת לי לילה בלילה בחלום המעיק,
וניסיתי שלא לעצום עיניים כי אז תופיע שוב אתה. כמעט והוצאת
מילה מהפה אך לאחר רגע או שניים העדפת לשמר את האוירה הדוממת.
|
אני לא רואה כבר כלום
חוץ מאת עצמי, בצבעוני,
אך מרגישה בשחור לידך.
|
"הישאר עימי לעולם, אהובי". אתה רק חייכת חיוך מסתורי כמו לא
הבנת שזה עתה ביקשתי אותך לנצח.
|
לא מסוגלת עוד לשכב על מצעי המיטה המחוספסים האלה. נמאס לקום
בכל בוקר מחדש ולהתחיל שוב לגרד את כל הגוף. כי אולי אני
אלרגית לאותם מצעים.
ותודעה של כישלון מתגברת על תודעה של תקווה. עכשיו אני אפוסת
כוחות.
|
אין לי סיבה לתרץ ת'מעשה המגעיל שעשיתי היום... הפכתי מתמימה
למכשפה... מאהודה לבודדה...
לבד... בלי אף אחד...
יושבת עם סיגריה ביד... מחכה לו שיבוא...
|
בכית כשהבנת שכמה ימים של אהבה הצליחו למוטט אותך. אותה אהבה
שאולי לא הייתה חלק מישועתך, ממהותך.
|
לא, לא נתפס לי בראש,
כי אולי זה עוד סיוט?
לא נתפס בלב ולא בנשמה,
כי אולי זאת היא המציאות.
|
שם שום דבר לא היה חשוב לי עוד
כל שרציתי היה לשוב הביתה בשלום
אך כל שעשיתי היה ללגום מן הרעל עד תום.
|
אל הארכיון האישי (3 יצירות מאורכבות)
|
|
חכו רגע
אני מביאה משהו
לשתות
פינקי(ת) |
|
