|
שמעו.. סיפור מצחיק.
אני לא אמור להיות פה...
אני בכלל בחור ריאלי אין לי מושג בכתיבה.
סתם בימים האחרונים כתבתי משהו אז שמתי את זה פה.
אשמח לקבל כל תגובה, טובה או רעה.
אולי בעזרתכם עוד אכתוב משהוו שווה.
גורילה גדולה מסתכלת עלינו בחשדנות כששימפנזה חמודה מורה לו
"כמה אתם? 7? טוב תן להם להיכנס". על גזע עץ יושב לו יצור לא
מובן ושואל אם יש לנו כרטיס "חיה חשובה מאד". נו מה? עשו אותנו
באצבע? לא זזים בלי כרטיסי ה VIA שלנו. טוב. 50 קליפות בננה
|
הוא מתקרב לעת. את הניצנים מתחילים לחוש הרבה לפני והם מצליחים
לסלול את דרכם אל מקום מחבואם של החששות הכמוסים.
|
המרק התבשל זמן רב כאשר תבליני ההבנה נוספו בהדרגה, כאשר כל
אחד בתורו גרם לבעבוע ונרגע לאחר מכן, נבלע בתוך נוזל רותח
וסמיך.
|
Day after day,
See gray.
Quite despair
When day kill day.
|
אני מזמין אותך,
ללא דיחוי, ללא הרף או בושה,
להוליך את דעתי שולל,
אל הזיות החמימות והשלמה.
|
לא מוכן להתכופף להרים מהריצפה.
לא קופץ לענפים שלשמיים שואפים.
זה עצלות? כבוד, או מבוכה?
|
|
|
סלוגני נשלח
לעיון, לשפצור
ולמחזור.
מעניין מה הם
עושים לו שם?
חצי תימני דורש
ריספקט
לסלוגנים, הם גם
בני אדם. |
|
