|
לא כמסופר.
לא שפתיים סדוקות מבקשות מחילה
לא קדיש, לא הלל, לא תפילה.
כרוכות כצמח מטפס
סביב יד זקנה.
|
אין טעם רב להסביר
האוהב מחכה לאהבה
כמו פליט לתקווה או פרוסת לחם
|
באתי מעפר. לאט. לבד.
כך גם אחזור.
|
מביט בנייר, ביד הזרה הכותבת במקום לאהוב,
מביט בך ובמקום בו שכב, מביט שוב בנייר, נבוך.
|
|
רק רציתי
שתדעו:
כשיש חושך אין
אור! |
|