מיכאל הוא ילד שגדל בצלם של מפלים ועצים נופלים,
במוחו הוא ראה אנשים כעלים נסחפים ברוח, מדרגות
וורודות ואפורות שבם אנשים צבעו את דרך החיים, הוא
היה מביט אל על אבל לא היה רואה את שכולם רואים, בין
העננים והשמיים הכחולים הוא רקד ושיחק עם הרוח ואכל
תפוחים עם הפיות על העצים.
יש שאומרים שהכל השתנה כשיום אחד מצא עט על הרצפה,
יש שאומרים שזו מתת אל ויש שאומרים שיום אחד, כששיחק
עם הרוח, עברה מולו ילדה בגן. מאז הכל נראה אחרת.

אגם פעמים, היתה היא מביטה אחור ופעמים היתה גם עוצרת אך תמיד היתה ממשיכה הלאה, הלאה אל אגם מוקף הרים של שקט ומים מקיפים. שם, תמצא את האושר.

אפיקומן של חצות אפיקומן של חצות

חלום ומאז היא איננה, אומנם עברו רק כמה ימים אך אני יודע שאין היא תחזור, היא באה, נגעה והלכה ועדיין אין לי מושג מי היא היתה, רק צל, וספק של שניים שונים.