[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה










אל היוצרים המוערכים על ידי מיכאל בית
מכאל נולד ב-79' במדינה קטנה בצפון חבל הבלקנים ,
שאז עוד הייתה חלק ממדינות ברית המועצות. היגר עם
משפחתו לישראל ב-91'.
כותב מגיל 4, בעיברית מגיל 20.
כרגע, עד בוא תהילת עולם שתאפשר לו להקדיש את כל
זמנו לדבר אחד שהוא באמת אוהב - כתיבה, הוא לומד
ועובד, מחפש שירה בין הדפים האפורים של סיפורת
החיים.




לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
הוא מסתכל מטה בפליאה. מתוך חזהו, ממש מתחת לפטמה השמאלית,
מסתכלת עליו חזרה עין כהה ומשועשעת. הוא מתמהמה לכמה שניות
וממשיך להתלבש.

צחוק מהחדר השני. מילים לא ברורות בקול גברי. מילים לא ברורות
בקולה שלה. להתקרב לדלת, להצמיד אוזן לחור המנעול ולצותת?
להתפרץ בסערה, אולי למצוא אותם שוכבים ערומים על המיטה,
מעבירים ג'וינט ביניהם וצוחקים?

ביום האחרון שלפני הטיסה הוא נסע לבקר את אמו בכפר-סבא. הוא
נסע בקו 561 , מרגיש כמו קריקטורה של עצמו: תייר שמן ומזיע,
בטנו הרופסת מוסתרת תחת חולצה ענקית ששוליה מתנופפות ברוח החמה
כמו דגלים.

הייתי רואה מלאכים. הם היו באים אלי בלילות, חמושים בכנפיים
ענקיות. סיפרתי על כך לאלכס, שותף שלי, אבל הוא פתר את הסוגיה
ב"מיכאל, אתה שותה ומעשן יותר מידי". זה נכון, הייתי מעשן
ושותה יותר מידי. אבל באמת ראיתי מלאכים.

זה באמת קורה; תחושה שאני מתפוצץ, מכסה את כל סובבי במעטה דביק
של דם, איברים פנימיים וזרע. היא מעבירה את היד בשערה, שולפת
את שארי פליטתי בגועל. פנים אדישות מקיפות אותי, הדתי מרים את
מבטו, בוחן את הנוסעת החדשה לרגע קט, וחוזר לקריאה בספרו.

אני אקצר בהקדמות מיותרות. אני רק אגיד: נפרדנו.
שבועיים לפני השחרור (שלה) היא באה למשרד. התיישבה על קצה הכסא
שמולי.
"הי, אני רציתי לדבר אתך... תשמע זה לא אתה, זה אני."


לרשימת יצירות השירה החדשות
ביני לבינך מדבר
בו מתפתלים נחשים
ומנסים את רעלם עקרבים
ושאר השרצים הרוצים במותי
הרוצים בך.


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
אנשים הלובשים חולצות רקומות, שרוואלים וכפכפים מפחידים אותי.
לעולם לא ניתן לדעת למה לצפות מהם. אנשים הלובשים מכנסיים
קצרים וגופיות צמודות באמצע הרחוב, כך סתם ללא סיבה, מעבירים
בי חלחלה. אני מתעב אנשים עם ג'ל בשיער.


לרשימת יצירות הפרגמנט החדשות
הנה מגיע הרגע שבו כל האימונים וההרהורים צריכים להשתלם בסוף.
ומה? כלום. על מה אני אדבר אתה? מזג -אוויר? "אז מה, גשום,
אה." עלוב. על האוטובוס? "יש כאן הרבה אנשים היום, את לא
חושבת?" אולי מתקפה חזיתית? "את האישה המדהימה ביותר שפגשתי
במהלך חיי."




אל הארכיון האישי (1 יצירות מאורכבות)
להרוג ארמני
ולנוח






תורכי


תרומה לבמה





יוצר מס' 27274. בבמה מאז 20/10/03 3:26

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות למיכאל בית
© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה