|
 עד כלות המילים רחוקה הדרך |
מיכמיכ
בתשוקה לחור
הולכים לאחור
בינה וטוהר
מבעד לצוהר
|
דחליל קטן בתוך שדה
עומד לו פרוש ידיים.
וכך ממש מן החזה
|
ויושב לו הגורל
כמו ילד חסר עכבות.
בידיו מספריים גדולות ודבק
|
גם עירי צבועה.
צבועה שחור, צבועה לבן.
גם עירי שבועה
שבועה שחור, שבועה לבן
|
נכון, קר.
אך נשמתי עדיין יוקדת
|
קורקבן בולט,
קפלים מחורצים בין עור עגלגל.
ירכיים קטנות
|
כמה כמהתי הכניסה
בדלת גופו של הזר.
אוויתי ביאה מבישה
טעם המלוח והמר
|
|
|
אני שונא רוק,
כלומר, עד שאני
גומר את הבירה
החמישית אני
שונא רוק
אני, עומד על
דעתו, עד שתרגמו
אותי באבנים על
כך |
|
