קדוש - משהו אידיאלי, רם, נעלה ונשגב. טהור וצח כמו
לובן,  ושחור כמו היה מוחלט לחלוטין. זוהר וקורן
מרוב עליונותו, אך באותו זמן מט, כי אי אפשר לראות
דרכו. גס ונוקשה בשביל שלא יוכלו לחדור אליו, בד בבד
הוא עדין ורך  בשביל להדגיש את הנעימות שבו. עמוק,
אך תוכל לראותו כרדוד, מלא אך תוכלו תמיד להוסיף.
שגור בפינו, אך מעלינו הוא מונח. מוחשי, אבל מופשט
כל כך.
קולו כקול צעקה חרישית ומשמעותו רועשת. מתאים להיום,
יתאים גם למחר, וגם אתמול היה מקובל. אין עליו
עוררין, אבל ישנם זרמים אחרים, מקנה חופש בחירה
מגוון ורחב אך דרכו סלולה באופן ברור ביותר. סיבת
קיומו נתונה לשיקול המתבונן, אך מטרתו מוסכמת על
כולם. קדוש.

מיה (עם חיריק תחת המ"מ) גאיה חושבת שבכולנו משהו
קדוש, המרים אותנו מעל השאר, אולי הוא מוחבא ואולי
גם מוסתר, אבל מה שבטוח שהוא אחד מהגורמים לזה
שאנחנו קמים בבוקר. היא כותבת כי לפעמים נראה שאין
אף אחד שממש יבין אותה, למרות שהיא מוקפת אנשים,
ואולי הם בכלל לא האנשים הנכונים להבין מה עובר לה
בראש. אז  כאן היא יוצאת מהמגרה, ופורסת את מחשבותיה
ורגשותיה בפני קהל שאולי יבין ואפילו יזדהה, רק כי
היא צריכה להוציא את הדברים ששמורים עמוק בפנים.
בשביל להכיר אותה, כמו להכיר כל מישהו אחר, צריך
לחבר פאזל ענק של זיכרונות, התנהגויות, מחשבות,
אהבות ועוד, אבל כאן אפשר לטעום  טיפה אחת מן עולמה
של מיה גאיה. באהבה.

הבלתי נמנע זכרונות מרימה את השפופרת, מתקתקת את המספר בקלות שהפכה לבלתי נסבלת. זו יכולה להיות הפעם האחרונה שתחייג מספר זה. אולי היא עצובה, אולי היא מרגישה תחושת הקלה. כאילו שאבן נגולה מליבה. היא עדיין לא יודעת. את זה היא כבר תחליט אחרי השיחה.

גאות מתוך שפל אוטוביוגרפיה כמו הים, כך גם אני בהכרה מלאה, זזה כל שניה, נושמת כל דקה וחיה כל רגע. לא חיה את הרגע.

ילדות לכל יש תשובה רק אל תפקפק אתה פה כי ככה וכך, אין בעצם סיבה שזה לא יהיה כך, אם נוח לך, ונשמע נעים, הצטרף אלינו, והיה גם אתה מאמין.