|
אני מרב, היי, ירושלמית...לא בטוחה שאני גאה בזה,
אבל זאת עובדה.
ביקורת זה מה שאני מחפשת, תגידו לי באמת מה אתם
חושבים על היצירות שלי, גם אם הן גרועות, זה רק
יעזור לי!
פתאום העיניים ננועצות במדף. ספר קופץ לי מול העיניים. פותחת
בעמוד הראשון, לבן עם כתמים
שחורים - אותיות, שיוצרות רצף של מילים לא הגיוניות, אבל אני
משתדלת להבין.
|
One drop slips down the roof
A single drop, like a beautiful, clear, tear
|
With no where to go, no where to move, no where to breath
Frozen between these walls, with no escaping the horror of
my mind
The sound I make as I breath, as I stand, the hollow
creaking sound of my heart
|
וברגע שנחליט לברוח, הם יבינו מה עוללו, מה הם עשו, לדבר כל כך
יקר ערך זה,
וישנאו את עצמם, שנאה כל כך חזקה, שלא יוכלו להתנחם אף פעם, עם
אף אחד...
וכל מה שיהיה חרוט בראשם... זה הזיכרון... שלנו... שלי...
לבד... בלעדיהם.
|
היא גוזרת במהירות את החוט האחרון שמחזיק את רגליי הבובה.
הבובה נופלת, חזק, עושה המון רעש, כולם רואים מה קרה.
היא כבר לא שולטת בבובה, אבל הבובה לא שולטת בעצמה.
|
המראה חושפת דברים שאיננו מוכנים אליהם, ובגלל זה, כשמגיע תורי
להסתכל,
לובשת מסיכה.
|
בלי לחשוב.
פשוט לתת לרגליים לרוץ, ולהמשיך.
לא לשים לב למה שקורה מסביב
רק אתה והרגליים שלך. אתה והגוף שלך.
|
להוכיח לכל אחד מהם שאני מסוגלת לזהור כמו כוכב בשמים,
כמו אלף נרות. ובמקום שיהיו בתוך-תוכי, הם בחוץ.
|
הלכתי לידה, כשהיא בכתה, ולא יכולתי שלא לחשוב על זה,
שאני ידעתי!
|
|
|
אם לא תאכל
יבוא רופא
פולני בסטרט אפ
חוזר למקורות
|
|
