|
המשורר, הסופר, הקולנוען, הצייר (מצייר בעזרת
הרגליים והפה) והצלם, מפיסטו "יהוה" ליברמן, נולד
בשנת 1982 בירושלים הבירה.
כבר בגיל צעיר, אובחן מפיסטו כילד מחונן ומוכשר
בצורה בלתי רגילה.
בגיל 4 כתב ואייר את ספרו הראשון - "סיפורי התנ"ך
בראייה מרקסיסטית".
בגיל 5 כתב את תסריטו הראשון לטלנובלה העברית
הראשונה - "תככים בגן מירה".
בגיל 9 הצטרף לבית הספר למחוננים "אופק".
בימים אלו ממש, שוקד האמן על סרטו החדש, שאמור לצאת
לאקרנים בשנים הקרובות.
חלוק לבן עוטף את גופך הענוג,
לבנה ומבעבעת כמו שקית שוקו במיקרו.
חנוכיה דולקת,
שלושה נרות
ושמש.
|
נייר פרגמנט.
נייר.
פרגמנט.
|
גטו, גטו, גטו,
פות, פות, פות,
אתיופים, אתיופים...
|
פנייך מעץ בוק,
שיערך, רצועות פלסטיק.
|
כוס תה כחולה,
כחולה כמו הים,
ים כמו נשמה.
|
שמנמנה וענוגה,
כמו עוזי משולם.
|
לפתע תפסה אותי אווירה דרמטית.
ישבנו צמוד.
רק רגלינו נגעו זו בזו.
|
מלכת שבא עומדת מולי,
עם סנדוויץ' וקולה,
אומרת לי, הלו? דוד?
כאן לפנות שמאלה.
|
הולך לי ברחוב חשוך,
חשוך עד מאוד.
לילה, מאוחר,
מאוחר עד מאוד.
|
בשיר זה, המשורר בא להדגיש את בדידותו והפחד שלו מפני בנות
המין השני ובני אדם בכלל.
הוא זועק לעזרה ומבקש אותה מן הקורא. רוצה להוציא את רגשיותיו
החוצה, אך עדיין חושש.
|
אל הארכיון האישי (1 יצירות מאורכבות)
|
|
אמנות היא
אוננות
ולא ההיפך |
|
