|
בעל תואר ראשון בפילוסופיה כללית מאוניברסיטת
תל אביב, ותואר מוסמך בקומוניקציה מהאוניברסיטה
העברית בירושלים.
מושך ידו בעט/במקשי המקלדת מזה שנים רבות.
מגיע כתחביב מתחום הפובליציסטיקה העיתונאית.
"ללב יש היגיון משלו, שעליו ההיגיון אינו יודע דבר"
בלז פסקל
"להשתחרר מן האמונה שלא ייתכן חופש, זוהי המשמעות
האמיתית של להיות חופשי"
מרטין בובר
"חובה על אדם להבטיח את אושרו, ולו גם בעקיפין: שכן
חוסר סיפוק של האדם ממצבו, תחת הלחץ של חרדות
מרובות ובתוך רצונות לא מסופקים, עלול בנקל להיהפך
לפיתוי גדול להפרה של חובה"
עמנואל קאנט
"כדי לחיות לבדו, צריך אדם להיות חיה או אל"
פרידריך ניטשה
"אדם אינו חופשי אלא אם כן הוא יכול לשלוט בעצמו"
פיתגורס
שים סכר גדול
ליד מעיינות הכאב
אגור אותו כמו מים
שמור עליו שלא יתפזר
כי הוא חייך.
יונה וולך
התרנגול שלי אפי ז"ל
נפטר בשיבה טובה ב- 8 במאי 2007
תהה מנוחתו עדן.
יהי זיכרו ברוך.
אפי היה מוטל על השביל נאנק ומתייסר מכאבים. עיניו פקוחות
למחצה. נשימותיו היו כבדות ובלתי סדירות. דם ניגר משני צדי
גופו, עדות לפצעים הפתוחים שהסבה לו מרשה
|
כוחות צבא ומשטרה גדולים המלווים בסוסים, טרקטורונים, רכבי
שטח, ומסוקים והמתוגברים במאות מתנדבים עסקו כל הלילה בחיפוש
קדחתני חסר תקדים בהקיפו אחר הנעדרים בכל רחבי הארץ. סרקו
ביסודיות כל מקום אפשרי
|
אתמול אחה"צ ישבתי בקפה התחתית בסמוך לשתי בחורות צעירות.
בעודי לוגם מן הקפה וקורא עיתון, הגיח לפתע בחור שעבר שם במקרה
והחל לדבר עם הבנות בעודו עומד בסמיכות אלי. במצבים שכאלו קשה
שלא לצותת לשיחה ולזנוח את הקריאה בדה מרקר.
|
מועצת חכמי הכפר התכנסה עוד באותו יום, דנה בסוגיה והחליטה פה
אחד להעניש את השניים שחטאו, סרחו דרכם והתעלמו מערכי המוסר
המקודשים תוך שהם פוגעים בכבודם של תושבי הכפר לדורותיהם שדאגו
לשמור בדבקות על מורשת ארוכת הימים.
|
הוא שכב על ערש דווי בבית החולים למחלות סופניות במרכז הארץ.
סמוך לחצות נפרד מבני משפחתו שעמדו לצידו אולי בפעם האחרונה,
כשצמד דמעות שקופות נקוו בזויות עיניו האדומות והחולניות.
|
המחזה שהתגלה לכוחות ההצלה שהוזעקו למקום התאונה באותו בוקר
גשום, היה מחריד ומעורר פלצות. גרוטאת פח הפוכה, מעוכה, דוממת,
זרוקה בתעלה לצד הדרך. כל מה שנותר לכוחות ההצלה לעשות, זה
לעמול בקדחתנות זמן רב, תוך שימוש בכלי ניסור שונים על מנת
לחלץ את גופת הנהג.
|
קיץ. ערב. שקט שמופר קלות על ידי צרצר נחבא. החום מעיק והלחות
שוברת שיאים. שמיים זרועי כוכבים וחצי לבנה תלויה מעל, בוזקים
אורם הרך לעבר רכסי הרי ירושלים.
|
כמו בכל יום בתקופה האחרונה נהג גיא להיכנס לאתר "פרוזה"
באינטרנט ולהתחקות באופן אקראי אחר יוצרים חדשים, או כאלו
וותיקים שפרסמו יצירות חדשות מפרי עטם. כשבחר יצירה היה קורא
אותה ביסודיות ובכובד ראש, בוחן והופך אותה שוב ושוב מצד לצד
כמו קובייה הונגרית.
|
ליבו החל לפתע פתאום להלום בחוזקה, זיעה קרה כיסתה את פניו.
הוא הרגיש תחושות חום וקור בו זמנית. ראשו היה סחרחר. הוא חש
לפתע שראייתו הולכת ומתערפלת. על סף אובדן הכרה, ביקש לעצור
את רכבו, אך לרוע מזלו כבר נכנס לכביש המהיר, שם לא ניתן היה
לעצור.
|
ובלילה שלפני הטיפול ראיתי בחלומי רופאת שיניים גדולת מימדים
ודוחת מראה הקושרת את ידי ורגלי באכזריות לכיסא הטיפולים. ללא
הרדמה וללא כל התראה מוקדמת החלה רופאת השיניים לקדוח מתוך
הנאה ברוטאלית בתוך פי הפעור לרווחה עם מקדח "וידיה" עב מידה
המיועד לקידוח קירות
|
כמדי ערב שב יובל לביתו לאחר יום עבודה ארוך ומתיש. הוא נושק
לאשתו, מניח את תיקו על השידה בכניסה, פושט את מעילו וממהר
לחדרה של איילת הקטנה שכבר מזמן סיימה לספור כבשים וישנה באותה
שעה שנת ישרים. הוא נושק לה קלות על מצחה, מלטף ברכות את ראשה
וניגש למטבח.
|
-בנות. תורידו את הרגליים בבקשה.
-מה זה? את לא תגידי לנו מה לעשות.
-אתן מלכלכות את המושב וגם לא נותנות לאנשים לשבת.
-יללה יללה סתמי "הבה" שלך. את רוצה לחנך אותנו?
|
הוא שם את הקונצ'רטו לפסנתר מס' 1 של שופן, מבקש להתכנס בתוך
עצמו, להתרווח ולהירגע קמעה מעומס הבשורה שנחתה עליו. הוא
מפנה את מחשבותיו מכל מטרד, ומייעד למוחו את האתגר הלא קל,
להתמודד עם המצב החדש שנוצר.
|
לו אפשר היה
לקלף את כל הזר הזה מן הרחוב
|
בשער גולש ובפנים מאופרות
כמו תמיד מקווה לשפר עמדות
לצד הבר יושבת ובוהה בשלל המשקאות
מציתה סיגריה ונושפת מעלה טבעות
|
אדמה שכולה אדומה מדם יושביה
|
מבעד למסך הערפל
אור ישן חדש מבקיע חרכים
|
מבעד לחרכי עננים קרועים
אלומות אחרונות של שמש גוועת
|
אל מלא נקמה
הענישני בחטאי
עד שבא על סיפוקו.
|
בניתי במשך שעות ארמון גדול מחול
|
למען השם איך אפשר
לחבור אל השטן
לסגוד לרשעות
להתמכר לאכזריות
|
בשבילך אטע שדרת שושנים
שידיפו ריחם
עד קצה העולם
|
גל הצונאמי הזה
שטף מקרבי את משקעי העבר
|
נוסע בפרעות בתוך מרחבי התודעה,
מצויד בסיועה של נשמה הלומה.
|
בסעודה האחרונה מעל גגות תל אביב
סרטנים ודיונונים סודקים חרכים
|
ובסתיו נשרו עלעלי עץ אהבתו
|
הלכה החוצפה אצל הנימוס ותבעה בעלות.
צעדה בגאון ובשיא הקלילות.
הופיעה על דעת עצמה ולא ביקשה כלל רשות.
|
חיבוק ונשיקה
אבני יסוד לאהבה
|
יד רגשית בדלנית וסוררת
מושטת לפתע
|
יתמות מילותיי
גוזרת שתיקותיי
|
לשיער הסומר בידיים
להלמות הלב הפועם
|
נמלט מן האור אל מחשכי המדון,
מטביע את השלווה בקצף וחרון.
|
כשאקיץ מתוך חיי ודאי אומר
|
הפכפכה ודו-קוטבית
גם מפלצת וגם מלאכית
פעם מברכת
ופעם מקללת
מביאה את האור
אך גם את השחור.
|
בנחישות של פלדה ובדרך חתחתים
משליך את יהבי על פסגה נכספת הנוגעת בשחקים
|
שוועה נפשי
להכיל רעותה בחובה
|
לזכור את הבזקי האושר שלפתע הבליחו
|
לצד הדרך עץ רם קומה עומד
עלוותו צומחת לתפארת
|
סלט מילים מבולבלות קופצניות
בתוך המוח מתרוצצות מתפוצצות
|
בליל שמיים קודרים מפולחי ברקים
|
וביום הקדוש
אל מול פני הדביר
|
מעשה בקו-רוני וקו-רונה שנפגשו יום בהיר אחד בגופו של עטלף
את מלכה יפה בעיניי עם הכתר על ראשך, אמר קו-רוני לקו-רונה
|
נרקיסיסטים אגואיסטים
רק עצמם וצילם אוהבים
|
היא נאהבת, נערצת, נטרפת, נזכרת
למרות שאיש מעולם לא ראה את הגברת.
|
על קידוש רגבים עצים ואבנים
|
הלכה הערגה אצל הסלידה
ותבעה את זכותה של כמיהה לאהבה.
|
קומי צאי מתהום מושבך
התנערי ממכאובי לבך
|
רוח ערה מנשבת מרעננת
עלעלים לכל עבר מעיפה
את דרכה היא פורצת
בצלילי שריקה ויללה.
|
מבעד לשנים של ניתוק
מתמלא ליבי געגוע
|
זולגת כדמעת חומצה מענני קדרות.
|
רוח ים לוטפת תחת עצי חרובים מצלים
על גלגלים כחולים מתערסלים מתערטלים מתעלים
נפש אל נפש
גוף אל גוף
|
נוסע אחר משאית עמוסת תרנגולות
בכלובים צרים עומדות צפופות מכופפות
|
היא מבליחה, צפה ומפלסת דרכה.
|
את הנסיעה בחזרה הביתה עשיתי עם חלונות פתוחים לרווחה ובמהירות
מסחררת, כשרוח עזה וצוננת חובטת בגופי מבלי רחם. מבקש בכך
להפיס את תחושת המחנק שאפפה אותי במהלך כל אותו ערב. מבקש
לתדלק את ראותי באוויר המיוחל. להשלים את מכסת החמצן השדופה.
|
את מצטנפת וספונה כל השבת בדלת אמותיך. אז מדוע שלא תתני דרור
לעצמך ותשימי פעמייך לעבר חוף הים.
|
גם אם אציץ הערב חמישים פעם בתיבת הדואר הנכנס, לא אמצא שם
מייל ממך הממתין להיפתח. אני הרי יודע שאת אמורה להימצא כרגע
באולם קולנוע בו תצפו בהקרנה פרטית, אינטימית ובלתי רשמית של
אחד הסרטים המוקרנים לקהל "הרחב" (או שמא לקהל האיכותי המכווץ)
במסגרת הפסטיבל.
|
הבוקר קמתי מוקדם מן הרגיל, לאחר ליל שימורים בו טרפו ליליות
את שנתי מבלי רחם.
|
הן נוהגות להפתיע אותך מאחור, מצוידות בחיוך רחב ובשאלה הכל כך
שגורה ושחוקה -
"הכל בסדר?"
ואתה, שנתפס בלתי מוכן, מאשר לא אחת אינסטינקטיבית וכלאחר יד
שאכן הכל בסדר.
|
בני אדם מטבעם כמהים לחירותם, ולעיתים נלחמים ואף מתים בעבור
השגתה, למרות שיש שאינם מודעים לצורך האנושי הבסיסי הזה.
|
ריו דה ז'אנרו - מתת שמים.
|
צעירים צועדים לאורך הטיילת
|
צפון הפנטנל - ברזיל דצמבר 2005
|
חלון לרחוב בטרינידד דה קובה
|
פריחתו של צמח ממשפחת הקקטוסים
|
מבנה משופץ ברחוב איביספוס
|
מכונית עתיקה בטרינידד דה קובה - 2009
|
מחיים את המתים בבית הקברות בקויה סאן
|
נהר הקויאבה - פנטנל
ברזיל - דצמבר 2005
|
מקדש טודאיג'י בנארה - יפן
|
מוזיאון בתנועה - הוואנה - קובה
|
פריחת עצי הדובדבן - סקורה
|
ריו דה ז'אנרו
ברזיל - דצמבר 2005
|
צפון הפנטנל ברזיל דצמבר 2005
|
צפון הפנטנל - ברזיל דצמבר 2005
|
שוורים בפינאר דל ריו - ינואר 2009
|
שער הטורי הענק של מיאג'ימה
|
|
|
אם כולם היו
כמוני, העולם
היה מושלם.
|
|
