|
ג.צ.
יליד 82. מכיר את "במה חדשה" מאז 1999, אבל עכשיו
ראה לנכון לפרסם כתיבה.
כל שיריו כתובים בשפה יומנית מאוד.
ובעצם בנויים כיומן אישי בחריזה.
בכל צעד שאעשה קדימה -
אתקל שוב באותה הזכוכית
כי אין כל כך לאן ללכת
רק מהערך - להוריד ולהפחית
|
מחייך מחייך מחייך
מהיאחזות בדבר קטן
שעושה לי טוב
גם אם הוא רחוק מלהיות קרוב
|
מנסה לצאת - הכי אינטלגנט שאפשר...
והכי טוב - כמה שיותר מנוכר
|
הם חזקים
ועומדים על שלהם כל הזמן
|
ואני -
בלילה אני לא ישנתי...
כי כעסתי
|
אהבתי בן
שנתן לי אלוהים
קבלתי דורון
וליקטתי עומר בתמורה
|
אומרים לי -
אתה מכסה את העיניים
ולא מתמודד
אומרים לי -
בסוף תגמר
ולא תוכל לתפקד
|
בגיל שלי - זה ממש מוזר
שבעל חיים מסתובב לי בתוך הגוף
ומתפתל ומגרד לו, כשכולו לבן ובעצם כמעט שקוף
|
אנחנו מובילים אותם אל המוות
ומפשיטים מהם את העור, ופורסים אותו לרצועות
כדי שנוכל אח"כ לשים אותו בבוקר על הגוף - יחד עם האות.
|
אני נושם אותך, נושם אותך...
את האויר שלי -
אני רוצה לנשום...
אני חונק אותך
חונק אותך
מפיל אותך עמוק אל תוך תיהום
|
כשיצאתי בצעד קדימה
אמרו לי לחזור
כששאלתי היכן נמצא פנימה
אמרו לי פשוט: "לעבור"
|
בכוח
הדרך הכי קלה להשיג דברים,
בכוח
דרך מהירה להחליש אנשים...
|
מרחף באוויר
כמו בלון
חי ומאיר
פנטזיות שתלויות על עץ אלון
|
הגבר המכה שאף פעם לא יריב על "מי יהיה ראשון"
אבל הוא לעולם לא יאפשר לך בלילה לישון
|
שתקתי, פתאום נעלמתי
זה לא רק דמיון
|
זה לא עשה לי טוב
לכתוב ולכתוב ולכתוב...
|
כי אין לך זמן לבדוק הודעות
מוקלטות
או כתובות
שאין לך זמן לנשום
|
וכשתביט במנעול, וגם בסורגים...
תשאל: "איך הגעתי לכאן?
בגלל מעשה כ"כ תמים"
|
חבר דמיוני
חבר לכיתה
הוא הכי טוב...
בינתיים...
|
בכל יום אני נזכר מחדש, כמה עשיתי טעות שאמרתי: "כן"
השעות מתבלבלות
מתהפכות
ושנאה על קצה השן
|
יש אנשים בני שלושים -
שלא יודעים לדבר.
אומרים דבר אחד וחושבים על דבר אחר
|
לקבל סיפוק - כשיאמר לי שלום
בידיעה שהוא שונא שלי -
אפילו בחלום
|
בטוח שתביני - אבל הטעויות חוזרות...
מספר דברים בעברית...
ואת שומעת אותם - בכל מיני שפות...
|
כשבן אדם חושב שהוא יודע
הוא אומר לך -
"תעשה טובה לאנושות"
"אל תעשה ככה"
ובעיקר "אני צודק"
|
למה בכה גד כשהתיישב בפינה?
מדוע בכה גד כשהלך ברחוב
בחורף
וניסה להסתתר מאחורי מטרייה
|
השינה שוב חוזרת ללילה
הדמעות כבר שטפו את העצב
כילדות שחזרה ולא די לה
מתקדם לי לפי הקצב..
שלי.
|
את רוצחת אותי
וגם עושה את זה טוב...
|
את העבר אני חי...
לא זוכר
ואנשים - זה פשוט מפחיד
|
הוא בסה"כ פרח
עם פנים צעירות
וחושב שהוא נהג
שמכיר כבר את כל הכבישים
|
וכששוב אני טועה
ועושה את אותם דברים
אנשים מתרגזים עליי
ומבקרים ומבקרים
|
אם יטפסו אליי ויאמרו לי מה דעתך
במקומך
אם ישפטו אותי - על שנפלתי בקסמך
|
והכוח נכנס
לענק מננס
מתנקה מפצעי החלודה
|
וכשאני זוכר את הכל - אומרים "זיכרון פנומנאלי... הוא פשוט
גאון..."
ואני לא מתקן אותם - שזה לא נכון...
|
אני שונא -
כשאנשים שואלים "אתה מקבל כסף מביטוח לאומי?"
אע"פ שאני עובד ב-3 עבודות.
|
כשמישהו דוחה אותי ואני נפגע אז אומרים לי: "הוא לא חייב לך
כלום".
וכשאני דוחה מישהו אומרים לי: "נלחם עליך - תעריך את זה..."
|
|
|
זהו, חבר'ה, עד
כאן
גרפומן
הסלוגנים
בימיו כמדריך
טיולים מזהיר את
המטיילים לא
להמשיך |
|
