|
שונאת את עצמי לא צריכה שגם אתה תשנא.
הכל תמיד מסבך. המיטה תמיד ריקה.
חיים לא תמיד הוגנים
וכשגדלים דברים לא מתבהרים
|
אמרת שאני חזקה ושאסור לי להשבר לפניה,
וכשידנו התרחקו זו מזו הסתכלת בעיניי
וראית את הדמעה הראשונה והאחרונה שתצא מתוכי.
כשהכל היה קר בחוץ, הידקת לגופי את מעילי.
|
אל תכאב, מתחננת
ואת נשמתי עוצרת,
ואתה בלבי כבר לא רוצה לפגוע,
אבל אתה פוגע ,פוצע, חובט בי בכל גופי
עד שאני מתמכרת.
למה זה כואב?
הרי לשנינו אין לב.
|
והיא בוכה, והדמעות זולגות כטיפות על החלון.
מסתכלת על הסכין שעל שולחנה.
קושרת את שתי ידיה אל גופה.
מתאפקת. שקטה.
מחכה ליד רועדת שתציל אותה.
|
חולמת -
שאני שומעת את הקול שלך
עכשיו לוחש באוזני
ואז אני פותחת את העיניים
ואתה לא כאן איתי
זה משגע אותי.
|
כבר לא פוחדת מלמות
גם לא מהריקנות
לא רוצה לברוח
לא רוצה לשכוח
אל תבקש ממני דברים לא הגיוניים
אל תתחנן , אל תשלח מבטים.
|
בימים הראשונים אחרי מותך הייתי מתעוררת בלילות בבהלה. לא
מבינה אם זאת המציאות או שמא זה סיוט.
ועכשיו אני ליד קברך, כמו תמיד נזכרת בך.
|
|
|
