[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה










אל היצירות בבמה האהובות על מאיה סיוןאל 30 היצירות האהובות שנבחרו לאחרונהאל היוצרים המוערכים על ידי מאיה סיון
 

הן לא רציתי אלא לנסות ולחיות את אשר ביקש לצאת
מתוכי מאליו.
מדוע היה הדבר קשה כל כך?

הרמן הסה




לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
אהבה
היא שכבה קטנה ועלובה במיטת בית חולים לבנה, שפתיה מילמלו דבר
מה, וחיוך קלוש בצבץ בזויות פיה. אחות אטומת מבט דשדשה ברעש
בקבקבי העץ השבדיות, כאילו הייתה לבדה בעולם.

מעשיה גלותית
השמש נעלמה,עננים כיסו אותה, האור הפך להיות כחלחל חד וברור,
מסביב נשמע רחש קולות, לוחשים, מדברים, תחילה לא קלטה את
הנאמר, הדברים לא נכנסו לתודעתה.
שומעת לא שומעת את הנאמר סביב, המשיכה היא בתפילתה בדבקות,
נאחזת במילות הנדר.


לרשימת יצירות השירה החדשות
געגוע
הלילה אזכור-
אתה ואני
וביננו ה"שיווס"
שתי כוסות
מעט קרח שנמס

הומור
לא אהבת קורטיזנה-
מטריאלית

גם לא תשוקה רגעית-
סקסואלית

בלדה
ושוב הביטו זו בזה
בעיניים יבשות
בתודה ובחמלה וסליחה
זו הייתה השעה הגדולה מכולן
כי הייתה שם אהבת עולם

ואין לך זכות העצב
וציפורניים לא תנעצי
בבשרך

כמיהה
אחות שחורה
רחוקה
חרדת אובדני
צפונה
בשירייך

אכזבה
ולא נותרה בהן חמלה בעיתות
חולי וצער, ולא זכרו עוד שבועת
ילדות שניטעה בהן היד אם מובסת

הלל
אחים אתם לי
ילדי לנין זקנים
עיניכם נוצצות
זוהרות כמו כוכבים
מתוך הקמטים

געגוע
ואולי-
לא צליל, אלא מבט
והחיוך שביניהם

ייסורים
אל תבואי אלי בחלום
אל תבואי
בשמלה ירוקה
לא מוכרת

אהבה
פעם בערנו באש
התזכור?
אני נשרפתי בה
עד כלות
אפרי בך נטמן , אבד

אהבה
ידך מפסלות
את גופי בלטיפות
עורך כמו משי
כמו קטיפה
את עדין יפה...

געגוע
אהובי, בוא נשוב לפריז
ושוב נתחפש לבורגנים כמו פעם
אתה תלבש חליפת 'איב סן-לורן'
ואני אענוד רק תכשיטים ממותגים

מצב
בחצות ליל חיפשתי שמש
להתחמם
ובמדבר ציה
ביקשתי מים וצל

יחסים
ומתוק הבכי הזה
והיד הפוגעת
עוד תכה על חטא שלא חטאה
ותבוא לנחם

בדידות
מה חפץ לך שנותייך
נשאה הרוח עתיקות ימייך

מצב
ידידיה הקטנים
הצבעוניים
צהובים,ירקרקים
ואפילו כתומים

הרהור
והזמן -
יהיה אחרינו
כמו שהיה לפנינו
בלעדינו

הרהור
זה איננו שיר על אהבה
וגם לא של יגון וצער
יש פה
רק מעט חשש, וקורטוב פחד

קצרצר
האושר טמון לפעמים
בזוג נעלי התעמלות בלויות
שחובקות את כפות הרגליים
באהבה רכה, עמוקת היכרות

קצרצר
אני מביטה בפניהן של נשים זקנות,
כפופות, מושכות רגלים כושלות.

מחאה
גופים דהויים
דוויים, נידונים
כבר לא ראויים
לכודים, מבועתים

אהבה
כמו-
באמצע הלילה
יד מושיטה ימינה
מגששת, ראשך
נח שם כתמיד
ושקט הלב
נרגע

גורל
ילדה ועיניה שחורות
ואצבעות לה דקיקות זעירות
שחוחה ישובה מול הנול
שטיחי אפגאן טווה מבוקר אור
טיפות דמה תטווה בתוך השתי
והדמעות טווה בערב

מחאה
צעקת ייאושך
הדהדה בראשי
פילחה את מוחי

געגוע
וצער ימיה
ניבט מעיניו

הרהור
הישרדות מנוולת
נשפכת מכל תא עור
אילם

ייסורים
ואתה במאונך
ליבך, פועם
מגביר קצב
והראש צלול
והעיניים חדות

געגוע
מיום ללילה, משעה לשנה
מתגעגעת יותר
למקומות שלא ראו עיניה
לעולם שהיה לפניה

הרהור
חמלתי על אסירים ועל פליטים
על חסרי הבית והיתומים
ועל סתם אנשים-
נושאי כאב אילמים

דיאלוג
כן, יפה הוא האביב
הוא אומר - קולו שקט
אך הסתיו חביב עלי
יותר

גורל
טרופת זעם
חסרת אונים
כרותת כנפיים
לעוף היא אומרת
ובעודה נופלת כאבן
מנסה לנסוק

געגוע
אני רואה אותך בכפות ידיי
בתנועת האצבעות המתנפנפות מול עיניי
בשעה שאני מדברת בהתרגשות
בעת ערבוב תבשיל
בליטוף אגבי על חלקת לחיו של ילד
בענוות האצבעות, תבונתן

אהבה
לא בכל מחיר
צריך לחבר
רגשות אהבה
לשיר

אהבה
רב מילים עברו בינינו
נדושות, משומשות
מותשות

גורל
תחילה, טשטשה את עיניו
כאילו חמלה עליו
לפני שכופפה את ברכיו

קינה
לבנה את בתי, צחה
צחורה הגחת מבשרי השחור
מי ישמור עליך בתי בלכתי
היכן תמצאי לך מסתור

געגוע
ביחד חיטטנו בקלשונותינו
בתוך המוח והנשמה
כל פעם הרגנו פרה אחרת
אחת יותר קדושה מהשניה

הרהור
אישה צעירה בת 18, אישה צעירה בת 22,
ואולי 25? מתנשאת לגובה על פלטפורמות
גוף דק, שקוף, קשובה לעצמה, רוצה לרצות,
למצוא חן, למצוא חן...

געגוע
וכפות רגליך, קטנות
יחפות, נחות, בנעימות
מרגישות צורתם של
חלוקי אבנים

געגוע
במבט מקרי לתוך ראי
מגלה את מבטך
מביט מתוך עיניי
אליי

הומור
את תיבת פנדורה
בבריח נעלתי
ואת השדים בבקבוק
סגרתי

הרהור
כמעט בכל יום אני מחברת
שיר מחאה בראש
על אטימות ועל איוולת
ועל סתם אטימות מנוולת

גורל
המחר הוא כבר היום
והיום מחשיך
מוקדם

בדידות
כמה שיותר אהבתי
כך אמרתי פחות

שיר ילדים
הלילה כשכולם חגגו סילבסטר
חגגתי לך את יום ההולדת
ודאי היית אומרת - מחפשת
סיבות לשתות בדיוק
כמו אביך

אהבה
אתה הרי יודע
אני גרועה בניווט
מפות
מנווטת בתוך עיניים
בקולות, במראות
את דרכי אליך
כך פילסתי
ביגיעה

געגוע
אני אוהבת קולות אחרים,שכוחים
מדברים בשפות אבודות, מתנגנות
במנגינות רחוקות, מוכרות

שכול
צנחו כבר שדי
אהובי
צמקו, חריצים
חריצים
וידך הגדולה
הרכה
עדין עושה בהן
ריגושים

אכזבה
נבהלו מוגי הלב משפע היופי
סונוורו מזוהר האורות
ברחו להם אל מאורותיהם
האפלות, הלחות

גורל
אני אהיה הכרוז
המספר בשבחך

קצרצר
שלהי חורף
בין ערביים
אישה בפתח
עורגת
סופרת ימיה

מחאה
כל הלילה
עין לא עצמתי
אם שחר
בשקט
החוצה הזדחלתי

גורל
העלבון הזה הולך איתה תמיד
מכרסם בשקט, לוקח חלקו
כוסס באבר גוף, בולע
פיסות נפש
קבע לו מושב של קבע
בבית החזה

גורל
וכל שנאמר אז נזרה לרוח
יחד עם השקר הגדול של

כמיהה
ולבוא מן הים
כגל משתבר
אל חוף זר
ונגמר

אהבה
ואתה חומל עלי כאילו אני בשרך
ואני חובקת אותך בליבי
כעצמי ובשרי

ייסורים
קומי אחותי פתחי
וילון
קרני שמש מתדפקות
על תריס

עצב
בכיתה בלילות
בקול של ילד
קראת לאמך
מתוך ההזיות

ג'ננה
בבית העץ הדו קומתי
פטריות ענק אדומות של זכוכית
מציצות אלי בחלון וקורצות
ולפתע עפות באוויר, כמו ציפורים
כמו פרפרים בלי כנפיים

מינימליסטי
צער היום יום
קרע בה קרעים
נסתרים

ייסורים
רוח קדים
הומייה
פורצת סדקי
משקופים
רוח מזרח
בוכייה
מנענעת וילונות
ירוקים

געגוע
אז רציתי אותך אחרת,רציתי אותך זוהרת
ושריח בושם יקר ינדוף ממך באופן קבוע
ושתדליקי בחן סיגריה שיוצאת מתוך פומית
כסף אם פיתוחים, ושידיך תהינה ענודות
תמיד בטבעות של איזמרגד ויהלומים
ובקצות אצבעותיך הדקות לבנות
ינצנצו ציפורנים ארוכות מושחזות

געגוע
קחו אותי רק
עוד פעם
לשם
למקום בו הכל
נעלם

מחאה
ילדים ראיתי אימא
מבטם - חיצי שנאה
החצים פצעוני אימא
וליבי נמלא אימה

בלדה
פנינו בשביל
את המלכה, ואני
והבטנו פנימה
מתוך החרכים
כי אסור לנו
אמרת
להכנס לאולם הגברים

יין
בוא נשכח היום הכול
ושוב נכרות ברית
עם השטן

הרהור
מקטינה מצמצמת
משנה מתקנת
הופכת נוברת
צובעת מאפרת

מחאה
ילד ילדון כה פעוט
הילד השחרחר
שאינו רוצה לישון

גורל
והנה -
בסופו של דבר
הפך הברבור
לברווז מכוער

געגוע
הן גם אוזניהם נחרשו מכבר
לקולי הקורא בשמם
ועיניי עשבים לא ידעו
את דמותי האחרת

כמיהה
אחוז בי-
טלטל בכוח
שאסתחרר
שאשתכר

קצרצר
בשביל לשכוח
את מה שלא ניתן

עננים שחורים
היו ידידי
הסתירו השמש
היא מכאיבה
לעיני


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
הרהור
היא יושבת מולי, הבדידות דברנית בדרך כלל
ושותקת
הפכה זרה, לא מכירה אותי פתאום
אני מביטה בה בזלזול
היא משפילה עיניים




אל הארכיון האישי (27 יצירות מאורכבות)
טלוויזה חפיף
העולם הערב
מביאה ת'סעיף
העולם הערב
את הראש מנפחים
העולם הערב
איזה שני
מלוכלכים מהעולם
הערב
זה לא מצחיק
בכלל
אני צופה - נהיה
אומלל
אם קצת מזל אם
רק מזל יפסק פה
החשמל...







חבר שלום תוהה
לאן נעלם אברי
גלעד.


תרומה לבמה





יוצר מס' 2965. בבמה מאז 9/5/01 1:49

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות למאיה סיון
© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה