[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








מאיה אם
There is only so much you can learn in one place


אל היוצרים המוערכים על ידי מאיה אם
אני מכילה בפנים
את הים והגלים
חול ואבנים
את הגרגיר שעף ברוח למקום אחר
אני מכילה בפנים
את השדות והעצים
והפרחים אשר נובלים
כמו כל עלה שעף ברוח סתיו
אני מכילה בפנים
את כל מה שתוכל להרגיש
את כל מה שאתה מנסה לי להגיד
את הדמעות והשקרים
והאמת שמתרסקת לי בפנים
את העצב ואת חלקיי השבורים.
אני מכילה בפנים
את כל הפעמים שנשברתי שברחתי שחשבתי שנכנעתי
שנפלתי ובכיתי ונגמרתי.

שהיית בתוכי לא הרגשת?




לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
הפשטתי אותו במבטים... פתאום כל תנועה קטנה שלו היתה נראית לי
סקסית. תמיד ידעתי שאני בחורה מינית אבל פתאום אני מרגישה כמו
בן בתקופת ההתבגרות שלו... מין, מין, מין.

בתוך תוכה היא יודעת: משהו בה ישאר שם לנצח, וכך לכל מקום שתלך
תמיד תהיה שם לצד אותה מדרכה מחוספסת בשולי הדרך.
עכשיו היא בתוך החדר שלה, קירות מקיפים אותה קרוב מדי, כמעט
ולא יכלה לנשום... ייחלה לכמעט הזה.

לא אכפת לי מה הגודל של הזין שלו, או מה הטעם שלו בבוקר לפני
שהוא ציחצח שיניים. אבל כן אני צריכה מישהו קצת יותר עמוק, שזה
ירגיש לי חזק ומיוחד. אבל כבר מזמן איבדתי תקווה. אולי גורלי
להיות לבד...


לרשימת יצירות השירה החדשות
והיא שותקת,
כי אם תאמר מילה תפצע אותך.

הייתי אובייקט מיני תמונה מטושטשת ריקה מתוכן
להבה נמוכה מתכלה
מיטה חורקת ונכנס לי אור מוקדם בבוקר
תריסים שבורים

רצית לעשות את גופך לליבך ואת ליבך למחשבותייך. כי שמעת את
קולה של נשמתך.
אמרת שהשקר משעמם והאמת מרגשת

אין בי יותר אחרת לתת לך מה שקיווית
אין בי יותר שקרים
רק קערת דגים.

אני מחזיקה חיים בשבילך
כל דמעה שמתפוגגת באוויר זה בגללך

קרע שוקע, מסתובב בי ועוצר.
המילים שכתבתי בך, לא רואה עצמי דרכן.
לא אומר אותם שוב לעולם,
לא אזדקק לך לפלס עצמי דרך הסלעים.

הצגה
אבל אני בטח לא הפסיפס שמצויר לי על הפנים
ואני בטח לא הפנים שמסתתרות מתחת למסכה
ולא הנימים והעורקים שתחתיהם

אבנה בי שער במקום חומות
ובתוכי יגדל צמח מטפס

מסרתי לך את דפנותיי
שתכיל בתוכם את עצמך,
ופתאום לא הרגשתי מוגנת בין כתליי.

לפעמים אני נהיית עצובה
בוכה,
רובצת בשנאה,

ואיך הצלחתי לראות בך מישהי אחרת
אולי הייתי זקוקה לך יותר מאשר את לי
ראיתי את שתינו
כשאת ראית רק אותך

אני גומרת שאני בפנים,
אולי תחוש בחצי החיוך שלי.
המחשבות שלי עוטות על עצמן חיים,
אז אני גומרת שאני בפנים.

הרהור
ישבתי לבד על הצוק
מסביבי כל מה שאמיתי
מקיפה את עצמי במה שרק שלי

הכנות שלי נשארה בך
שכן, אף פעם לא החזקת אמת.

רגע ויש בי שקט,
אח"כ כבר כואבת לי הבטן.
אני זוכרת פעם לא הפסקתי לבכות.

כשהוא בתוכי הוא בטוח פתאום
שהחלטתי אותו לאהוב
ובין קימור לקימור אני חושבת על זה שמזל שיש בי אלכוהול

תדמיין אותי עירומה שקופה מולך.
לפני שתחבק אותי
תדמיין אם כואב לי עכשיו ואני בוכה

אני רוצה שתפיל אותי ותכה אותי ותנשק אותי חזק
שלא אוכל להגיד לך מה אני חושבת עליך...

העולם לבש אותי כשהייתי אתך...
אז,
לא אדע שוב לנשק.
ולא אנשום לך נשיקות עירומות על העורף.
לא אחשוב יותר על ללטף.

חרטתם בי נקבים למשות את המים דרכי
והתבוננתם בי בוכה
איך התבוננתם בי בוכה

תפסל אותי שוב
ואולי גם תגרום
שהרוח תחזיק בי לרגע.

את כל כך יפה שוכבת לי במיטה
בחיוך מתענג ובעיניים כואבות
ושיערך נופל על גופך העירום שספג את כל מהלומות החיים.

שניהם נושמים יחד חולקים את אותו כאב שהם כבר לא יכולים לשאת
והוא מרגיש אותה נגמרת תוהה עם החלקים בתוכה היו פעם לשלם...

מביט בי נוגעת בעצמי
מביט בי גומרת...


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
אני רוצה לגלות לך משהו, אתה שקורא את זה עכשיו. ואת שמתבוננת
בו בחשאי. אני גם שלכם, כי זה בסדר.

אני חושבת שאלוהים רצה לגונן על מה שהוא אוהב מכל אז הוא יצר
לנו עולם עגול כדי שלא ניפול.

והוא תכנן את זה שכל פעם שאעלה במדרגות האור יכבה לי באמצע.

ושאם תאהב את עצמך אנשים יאהבו אותך גם.

יומן
הם יעזבו אותך כמו שאת רוצה, רק 5 דקות של אושר בשבילם ונצח של
חולשה בשבילך... גם אני נתתי להם, כולן נותנות ואת רואה אנחנו
עדיין כאן...




better late
than pregnant


תרומה לבמה





יוצר מס' 44345. בבמה מאז 6/11/04 10:11

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות למאיה אם
© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה