[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה










היא ידעה שלא תמיד יאהבו אותה, אבל היא קיוותה שזה
יקרה, לפחות לפעמים. אם לא בזכות הדברים הרגילים, אז
אולי לפחות בזכות המילים שלה, על עצמה אבל במיוחד על
אחרים.
היא היתה מסתכלת עליהם מרחוק וחושבת שאולי בעצם היא
שונה מדי, ואולי בגלל זה קשה להם.
אולי.




לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
אהבה נכזבת
פתאום היא חשבה לעצמה שהיא קצת כמו אנשים שמאבדים מישהו באמת,
ועוברים זמן ביניים שכזה של הלם, של אדישות, שבו לא בוכים
וכאילו מקבלים את רוע הגזירה בשלווה. אבל אחרי שהשוק הראשוני
עובר, מבינים מה באמת קרה ואז הבכי מגיע

געגוע
הכרתי אותה ביום הראשון של החורף, זהו היום שבו פתאום לגשם יש
ריח קצת אחר והשמיים נהיים אפורים והחושך משתלט על העיר כבר
משעות הצהריים והקור נהיה פתאום כפור, כזה שחודר לך לעצמות
ומשאיר אותן קפואות כל היום ומרעיד את אצבעות הרגליים.

חוסר אונים
נולדה חמוצה, זה בגנים שלה. איך אפשר להאשים מישהו על זה
שהגנים שלו חמוצים? מעניין באיזה טעם הגנים שלו. אולי בלי טעם,
נוחים לסביבה, לא משהו שדורש התייחסות מיוחדת, כמוה, אלא כאלה
שמתמזגים בשלווה עם החיים, כמוהו.

בסך הכל היא בסדר, שרי. קצת מטומטמת אבל בסדר. היא יודעת מתי
לשתוק ויודעת מה אני אוהב, מנקה את הבית בזמן וגם מבשלת לא רע
בכלל. אבל כשאין ברירה, אז אין ברירה, היא מקבלת את מה שמגיע
לה.

הומור
הוא התקרב אליה ושאל: "את לא חושבת שהסלטים קרים מדי?" היא לא
ידעה מה לענות, כי באמת שבבישול היא לא הבינה כלום, אלא רק
במלצרות. אז היא חייכה חיוך נבוך ואמרה לו שאסור לה לטעום
מהאוכל ושאף אחד אחר לא התלונן, אבל שיש הרבה מנות אחרות שהן
לא קרות ואמורות להיות ט

אהבה
ערב ערב ראש השנה שכבנו אני ונויה במיטה והסתכלנו על התקרה
שצבענו בירוק. נויה אהבה ירוק ואני לא אהבתי שום צבע באופן
מיוחד, אז לא היה לי אכפת. רק רציתי שיהיה לה טוב ונעים אז
אמרתי לה שנצבע את התקרה באיזה צבע שמתחשק לה וזה עשה אותה
נורא מאושרת. כזו היא נויה..

אני כזה שלא בוכה, גם ביום השואה וביום הזיכרון, בכל הטקסים.
כשכולם היו בוכים אני לא הייתי. והיה לי עצוב, עצוב באמת, אבל
אף פעם לא בכיתי. וכולם היו שואלים אותי, איך זה שאפילו בימים
כאלה אני לא עצוב, ואיך זה שזה לא משפיע עליי. ואני הייתי צריך
להסביר שזה לא ש


לרשימת יצירות השירה החדשות
כמיהה
כמו תווים ושיר
ומנגינה,
כמו עיר מתעוררת
לתוך שאונה.

זרים של פרחים תלויים באוויר
בין אהבה לחלום
קול אחרון של אדם או חיה
קורא ואומר שלום.


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
געגוע
אבל מסביב לתמונה שלך, על הקיר, אין עכשיו כלום, איכשהו לא
הסתדרו לי "ספרות זולה" ו"מועדון קרב" עם התמונה שלך, שפעם
הייתה שמחה ועכשיו היא כבר לא כל-כך.

געגוע
ואיך אפשר לחיות בבית אחד עם בן אדם שאפילו לא יודע מי זה
שוברט? מה לעשות, אני הבן אדם הזה, אף אחד לא מושלם. אפילו אתה
לא, ש"אינפקטד משרום" זה בשבילך אוכל מקולקל. אבל אני גם
מפוזרת ואגואיסטית, אז מגיע לי להישאר לבד.

הרהור
אתמול נסעתי לבקר את סבא שלי בבית האבות ברמת-גן. סבא ישב בחדר
שלו והקשיב לרדיו, אני בכלל לא בטוח שהוא הבין משהו ממה שאמרו
שם. הוא הביט החוצה לחצר דרך החלון. כשנכנסתי הוא הסתובב אלי
והסתכל לי בעיניים, ושוב, כמו תמיד, הוא ניסה לנחש מי אני.

ילדה קטנה וטיפשה, בת 30 כמעט ועדיין לא התבגרה. לא מקשיבה לי,
בטוחה שהיא יודעת הכל יותר טוב מכולם. עיוורת מרוב אהבה,
מטומטמת מרוב אהבה, שוכחת את כל מה שההורים שלה עברו בשבילה.

הרהור
מתי התחתנו? מתי קנינו את הדירה הראשונה שלנו? ואת הבית השני?
מתי נולדו הילדים שלנו, ומתי הם עזבו את הבית? ומתי התחלתי
להרגיש שאני מזדקן? ומתי לא שמתי לב שגם לך זה קורה?


לרשימת יצירות הפרגמנט החדשות
לפעמים, כשעולים אל ההר הגבוה, שמשקיף על העיר מרחוק, אפשר
לראות ענן אפרפר שתלוי מעליה כמו כיפה, כמו מכסה. אפשר לראות
שכבה של לכלוך שמונחת על כל כך הרבה יופי.




- מה זה?

- ?

- איש שומע
ווקמן.

("1001 בדיחות
ויזואליות"
בהוצאת בוליביה
ושות')


תרומה לבמה





יוצר מס' 3031. בבמה מאז 5/6/01 3:08

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות למאיה לפידות
© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה