|
בחשכת הפינה
של פאב שכונתי מתפורר
|
סרפדי אהבה אחרת
חנקו תשוקתי
עת לחשת לי
מילות אהבים.
|
בחורשת אשלים
על שמיכה צבאית דהויה
קטפתי
את פרי אהבתך,
|
בלילה,
כאשר דומיה משתררת
האופל מרחיב גבולותיו
אל הבלתי נודע
|
הד מתוזמן
בהולם צפירות
חוזר מן ההר
|
חתולי רחוב
כך אומרים,
אין אהבתם
|
הוא לוקט
בחמלה
שברי הברות דוויות
שמוטות כפנינים רמוסות
על אספלט המציאות.
|
הילכתי בעיבורה של עיר
מבקש בעיניי
עץ שקמים זקן
|
להושיט אצבע
שיוכל לאחוז
במלוא כף ידו הזעירה.
|
התקרב,
אמרה בחיוך.
קרבתי.
|
היה בהם תום
בצעדים הקטנים שלך
מתקרבים אל דלתי
|
מוכה סנוורים
בסימטת
געגוע
|
כמו בשעון חול
ניגרים גרגרי החיים
בקילוח עדין מונוטוני
מרבדים הווה בעתיד סתום
|
בוחן פחים יקושים
בדרך העקוב
|
בשערך שחקו הצללים,
ואני,
טמנתי קולם למשמרת
|
ברגע בלתי אפשרי
מאובק מלילות לבנים
|
הבטתי בך.
במרוצת השנים
רגשות עצורים
התכנסו בתוכך,
|
קבצן עיוור נוקש במקלו,
מקשקש בקופסת פח חלודה
|
שתי,
וערב צונח אל שקיעת ארגמן
|
בחצר של מספר שלוש עשרה
צומחים סביונים בערוגת הבצל
|
אל הארכיון האישי (19 יצירות מאורכבות)
|
|
ונגיד ששלחתי,
מה אז?
אמא אדמה, לא
מבינה את העניין
הזה עם
הסלוגנים. |
|
