|
 136178659
מתן שדות, הוא שם בדוי של נער שהמחשבה לסיים פרק
בחייו מעוררת בו חששות.
הוא נולד בשנת 84' ובערך 7 שנים לאחר מכן החל בכתיבת
סיפורים קצרים ושירים בחרוזים, שנושאם המרכזי השתנה
ומשתנה לאורך השנים.
את השירים כמעט ואינו מראה לאף אחד, עקב הסיבה שהוא
שונא ביקורת מאנשים שמכיר.
בזמן האחרון, הוא נתקל הרבה בשאלת המוות, והדרך
להתמודד איתה. הוא נהנה מהחיים ואוהב אותם אך בכל
זאת דואג הרבה.
רואה בכתיבה כמקום מפלט.
היא התעוררה בבהלה בשעה מוקדמת בבוקר וגילתה שסביבתה מימית
וקצת דם היה מסביב. היא לא הבינה כל כך בהתחלה מה קרה, אחרי
הכל זה היה ההריון הראשון שלה והיא הייתה רק בחודש השישי. הכל
התחיל ברגל שמאל.
|
ברחוב נידח בדרום ת"א מתגוררת לה בבדידות אישה מבוגרת, ואליה
מגיעים מדי יום ביומו אנשים, כך אומרת השמועה, מכל קצוות הארץ
כדי שתנבא להם ותשביע את סקרנותם. השמועה על אותה אישה התפשטה
לה אל כל פינה וחור בארץ, וגם אליי.
|
כשהגענו לפולין כמהתי לדמעות ולכאב, אבל עד מאיידנק אותו גל
של טיפות מלוחות פשוט סירב להופיע, ואני כמעט ולא הרגשתי.
מאיידנק הפך את כל הטיול על קנו.
|
עכשיו הכל מאחור, הוא חושב בשקט. דווקא לא היה כל כך רע, הוא
אומר לעצמו (למרות שחשב), אולי אפילו טוב. אולי הוא לא רוצה
לסיים, לא רוצה להגיד שלום.
|
הבקבוק שקנה היה של פאנטה לימון, טעם שאהב לשתות, לפחות זה מה
שאמר לעצמו. הוא מיהר לפתוח את הבקבוק ולהסתכל על האות.
כמו תמיד אותו פקק איכזב וריסק את ציפיותיו.
|
לפני מספר ימים, אבד העולם ילדה, או יותר במדוייק, ילדה שאבדה
את העולם, השאירה אותנו מאחור, לחיות ולכאוב.
בעת ניחומיי את האבלים, נתקלתי ברגע אמיתי של כאב.
|
את ג'יזל כבר כולם מכירים
בפאב של העיר כל לילה איתה מתחילים
ג'יזל אומרת שהיא מחפשת אהבה
ושרק מיוחדים יכולים לתת לה אותה
|
היא מתחילה את דרכה במחשבות עוברת עיבודים אינסופיים שתלויים
באוויר. כמה רוצה היא כבר לחשוף עצמה בפני כולם, אך היא עודנה
יושבת לה החדר המתנה, כשהדלת החוצה נשארת נעולה ואיתנה.
|
בלילות הארוכים
התקרה ואני נוהגים להחליף מבטים שקטים.
מזכירה היא לי את כאב בדידותי
ללא לחישה קלה אחת.
|
כמו בשחמט נהרגים אצלנו חיילים
וכמו בשחמט הם לא חשובים
|
אנחנו אחוות שמנים, בכל העולם תוכלו למצוא אותנו ביתר פשטות
וללא שום מאמץ כי אנחנו הכיעור הבולט, הסוג שלא הולך לבריכה
ולים.
|
קמתי לעוד בוקר רגיל, ושוב כעסתי כל כך מעצם היותו כל כך רגיל,
פשוט. לא, לא שחיפשתי שינוי בחיים, לא שהיה לי משעמם ולא
ציפיתי למשהו פתאומי שיצוץ. כעסתי על זה שאנשים שוכחים.
|
על הכביש המפותל לרחובות נכנסתי במכונית של אישה זקנה. בשניות
בראשונות והארוכות אתה מייד חושב על ההשפעה שהולכת לדפוק אותך,
אם זה שלילת רשיון או העניין שההורים לא ייתנו לך את האוטו
הנכסף בזמן הקרוב ,אם בכלל, והכי חשוב, הביטחון העצמי שלך,
שהתערער ללא דופי.
|
|
|
