|
טעימה של שינוי.
לפעמים שכואב מתחילות לצוף שאלות, הגדולה שבהן היא
למה? אחרי כאב ריגשי נפרץ הסכר, התעוררו תהומות שאף
פעם לא נשמע על קיומן, התגלתה אמת חדשה, זו היתה
התחלה חדשה, טעימה של שינוי.
אחרי שלוש שנים של עליה אחת גדולה ברוח ובחומר,
מצאתי את עצמי יוצר קשר ראשון לעולם, שאין לדעת לאן
יובילו דרכיו. לאורך המסע התגלה כאב שרצה להתבטא, לא
להישאר בודד עמוק בפנים, ועם שחרור הכאב נולדו מחדש
רגשות שצבעו מחדש את חיי, הנפש התחילה לחייך ולקחת
למקומות שאין מהם דרך חזרה, מקומות שמהם לא רוצים
לחזור.
זהו הסיפור האישי שלי בצורת אומנות, זהו השינוי שלי
על הדף.
"אני יושב לידה!" על הוויכוח הזה חשבתי כבר יום קודם, ידעתי
שרמי רוצה לשבת ליד יעל, כולם רוצים לשבת לידה. בסוף כמו תמיד
אני מוותר לו, אני לא אוהב להתווכח בנוכחותה. אני בכלל מאמין
שהיא מחבבת אותי...
|
התאספו בעלי הכנף לסימפוניה של הטבע, כל הנפשות נרעדות בלהט,
בשמחה, רק שלי מוחה דמעה.
|
הדלת נפתחת, אני נכנס קודם. גל מצמרר של אימה משתק את גופי
כשבזוית העין הופיעה הדמות השחורה.
|
בטח היא כבר שכחה ממני, עברו כבר שנתיים והיא אפילו לא חיפשה
אותי, כל-כך מעניין אותי לדעת איך היא קראה לו או לה, אולי
להם, אם הוא דומה לי.
|
ואז, בתנועה חדה, שיערה הזהוב של נולי מקבל תנופה ונפרע לכל
עבר. חיוכה מלא ברק והיא קוראת, "יש אוטו לבן בחנייה".
|
זהו השביל שעליי לצעוד בו המקום והזמן להיות
זהו הרגע שעליי לבחור בין גורלות לבין תחושות
|
איך, איך ברגע
עולם שלם הפך שחור
איך, איך בין רגע
הזמן עצמו עמד בדום
|
דורש לבי בלהט,
לשלוח יד בכם לגעת
|
פני ארצנו משתנים,
עוד תקופה חולפת,
אנשי האור שאיתם גדלנו,
עוזבים אחד אחד.
|
בין החושך לאור,
נמצאה תשובה,
תמיד פחדתי לשאול,
האם את מרגישה
|
מהאופק מזמן שלא יחזור,
בצפייה החסירו דופק,
חיוכה היה מתוק,
נפנפו כפות ידה לשלום,
בלחש היא כבשה את לב כל הבריאות
|
זכר בת החם,
נגלה בזמן שכינת אדם נודדת
|
רחוק, מכל מה שבא להיות,
איך היית מספר לי,
וקולך ליטף ברוך.
|
משחק של צללים,
בין חשכה לזריחה,
לאור כוכבים,
שמראים לי דרך סלולה.
|
סודו הכמוס של הגן,
להיחשף, משתוקק לפני,
שעות שתיקה, בלבו העמקתי,
אך בתמימותו הוסיף ונחבא
|
רוחות הצפון סחפוני לאט,
אור השמש עלה והדופק גבר,
מתקדם בלי לחשוב זהו רגש מוזר,
אני רץ אליך
|
שבע דקות בריחה, עשן סמיך,
לא זוכר לא מכיר לא יודע,
אנשים כצללים מרצדים,
על תקרה אפלה,
|
אור לבן, נגלה אל המרומים
בת קול נרגשת
מי הים הפכו שקטים
|
כשתווי פניך נרגעים, ליבי מתעורר,
רגש קסום, מתגבר בכל גופי,
מרחפת, בחיוך ודמעה
|
בין החושך לאור,
נמצאה תשובה,
תמיד פחדתי לשאול,
האם את מרגישה
|
אור חלומות השתקף מול עיניי
קולך באוזני מהדהד
מילים שבחרת נגעו בתשוקה
ידי נמשכו לאחוז את גופך
|
כל כך נכון לי לאבד את עצמי ברגע
לעצום עניים להעלם
|
אני לא אדע אף פעם,
מה היו רואות עייני,
אם הייתי רק נשאר שם,
לחבק אותך
|
דווקא עכשיו שעזבת את חדרי
יש מנגינה חדשה מטפטפת על מים
רואה דרך סופנו את בבואת עתידי
משתקפת צלול שוטפת פניי
|
עומד על הירח
ומשתגע איך אני חושב עליך
אומרת במליון דרכים
אני הולכת רחוק ממך
|
יש זעקה בלב וזה מרגיש נעים
נאספים שיברי ההתפרקות
|
אל הארכיון האישי (2 יצירות מאורכבות)
|
|
אל תאמר סלוגן,
אמור סיסמת
פרסומת.
מחייה השפה
העברית. |
|
