|
נפטר בשיבה טובה ב-1978
חי את ימיו האחרונים בין שדות, והלך והצעיר עם
השנים
היום הוא בגיל מעבר בין משהו למשהו
שואף להגיע לאנשהו
אבל הולך ונעלם לתוך עצמו
חוזר אל ילדות שניה שתסתיים ברגע מסתורי אחד.
ואם תיתנו לו קצת זמן, יחזור להיות זרע וביצית
ואם תיתנו לו מספיק זמן, יחזור להיות רעיון.
(נ.ב.
אם הייתם שואלים אותו - "826", "המלח" "תחושה" ואם
יש לכם סבלנות-"שירי האדם התלוש")
אני אדמדבר
צחיח וחלק, עם חיים נסתרים
ואדי סודי וציפורי לילה מטורפות
|
אהובתי משתרגת סביב גופי המאובן
סביב בשרי המתחזה לשיש לבנבן
|
אוי הגוף הגוף הגוף
צביר עצמות יקיר שלי, חצוף
|
אני מקווה שזה לא יארך ארבעים שנה
להגיע סוף סוף לארץ המובטחת.
|
כואב כמו מדוזה, חומק כמו עטלף
המדרגות תלולות ומתפתלות ומובילות ללב
|
כלבי מניח אפו על רגבי האדמה
עוצר ומתעכב
על סיפור שסיפרה לו הרוח
הנושבת ממעמקי האדמה
|
כמו נמלים
כשסוף סוף
נפגשים
מקישים במחושים
|
צעקת העור
צרבתני המדוזה
בגל מלוח
|
ריקוד בין הקצוות
משחק באהבות
מילים-מילים-מילים-מילים-מילים
|
עוגות הקרם שמוטחות אל הפרצוף
ונמרחות, כבסרט פורנוגרפי, על חיוך חצוף
שמסרב להימחק, אפילו שבסיסו עצוב
והתחושה, ששום דבר אינו מזעזע.
|
בין מסדרונות הארכיון
יש אנשים שנשכחו
ומעלים אבק
|
אל הארכיון האישי (44 יצירות מאורכבות)
|
|
- "את מאוהבת
ביוני".
- "לא אני לא!"
- "כן את כן.
תזרקי לו חזיה
בהופעה."
- "מה?! אני
לא."
- "את כן. כבר
נראה."
סתם אחת,
בדיאלוג תמוה
למדי עם ידיד
שחושב שהוא
מבין. |
|
