|
כמעט עברה שנה,
ויעברו עוד שנתיים.
ואני תוהה,
מה נשכח בינתיים?
|
אני יושבת ואתה לצידי
הכל נפלא אך לא אמיתי
|
כמו עשן חולף
עוד רגע שעובר
לעולם לא נהיה יפים יותר
|
כלוב, כלוב
בתוך הכלוב.
סגור כאן,
מחניק כאן,
והכל רקוב.
|
אשליות.
סביב סביב,
הכל מקיפות.
האדם, לחופש נולד.
ככה זה,
הכלוב לא לי נועד.
|
מואסת הנפש בלב שאוהב,
ומר הכאב בגוף הדואב.
לאט דועכת האש שבפנים,
להט הקרב נשכח עם השנים.
|
|
|
- "סליחה, מה
השעה?"
- "אני לא ילד.
אני... ילדה." |
|
