|
מאור הוא יליד ירושלים של שנות השמונים הוא מחפש את
היופי והמשמעות בחיים .כואב לו על הרבה דברים
שנעשים בעולמנו הקטן -מה שאנחנו עושים ומה שאלוהים
עושה .
כן, כן הוא מאמין שיש אלוהים שם למעלה בין העננים לא
תמיד הוא מסכים לא תמיד מבין אותו.
מודע לכאב של בני האדם ונוהג להביע אותו באמצעות
כתיבה.
שילחו תגובות....
ובלילה ההוא יצאתי לעננים ,
עליתי למרום וטיילתי בשבילים ,
הכל היה רגוע מזג אוויר אביבי שרר באחוזת האלוהים , ציפורים
צייצו ילדים צחקו אווירה קסומה הייתה. יכולת לחוש בקלות
שהשכינה שורה במקום זה .
|
פרצופך ניבט אלי מן החלון שערך נוטף.
קר ורטוב שם בחוץ.
עיניך החומות בורקות ומלאות באהבה וחום , את חוששת להיכנס.
|
"אבל תמיד?" שאל לבו העצוב , "לא ולא" אמר לעצמו" לא ולא..."
|
רד אליו אלוהים תפיח בו רוח חיים...
|
וגם ליבי בכה - דמעות דם , דמעות של כאב.
ואז , הסבא קרא קדיש - על נכדו הוא קרא קדיש ,
על נכדו...
|
המראה הזה צורם לי וזה חייב להשתנות כי כל מה שאנחנו
רואים זה רק דם וזה אומר בברור שאנחנו כבר לא בני אדם.
|
"ואני יושב לי ותוהה מתי יגמר לו כל הסיוט הזה?"
|
"...החום המדברי ימיס את לבכם והקפה המהביל ימתיק אותו"...
|
ואנו קוברים את מתינו ,
מלקקים את הפצעים .
|
העצב זורם בדמי מהול בכעס, תסכול,
ותחושת חוסר אונים.
|
|
|
קטנטנות זה
אמנות.
-לוכד הנימפיות |
|
