|
מלי
אושר, שלווה, מחשבה והמון אהבה!
נולדה בספטמבר 1972,ישראל
בוסתן/ יהודה עמיחי
..." ויש גלי אבנים לזיכרון ומשוכות אבנים לשיכחה,
כך אני מסמן לי את הגבול בין שטחי חיי.
וכך יפוזרו שוב האבנים על פני השדה.
....
אבל השלווה חוזרת אל ליבי,
לא השלווה כפי שהייתה
לפני שעזבה אותי לפני שנים,
היא למדה בחוץ, היא התבגרה כמוני
וחזרה אלי וצורתה כצורתי."
הימים האחרונים אינם בלוח הזמנים שלו הוא היה בעיצומם של
החיים חדשים שאחרי הפציעה, לבנון , מקום איום מבחינתו אינו
קיים עוד הס מלהזכיר. הוא מדחיק אני יודעת , התבוננתי בו
בזוית העין פרופיל של מפקד חד וברור ,מעביר יד בשיערו מנסה
לסדר את החיים בהינף יד
|
כמו שעון חול
מורמת
מתעלה
נאחזת....
|
בשמחתך
גוועתי חיים
ושלחתי את ממונך
אל תיבת חולשותיי
|
האש שבוערת בי כל רגע
שוברת את ענפי ליבי
בדרך הארז שלך
|
בעיניו - ירוקות עניה
ועמוק נוגה מבטן.
|
נמשיך בתחרות עלומה של פגיעות והרס עצמי מי יתחבר קודם, יתחתן
קודם, למי תהיה ילדה יפיפיה בעלת עיניים יוקדות ושפתיים
ורודות, מי ילטף תלתלים שחורים מפוזרים,,, מי יחיה מי ימות
בכאב הפריחה.
|
לחזור למיטה רחבה וגדולה ולהתמסטל במודע אל בוקר מאוחר
|
אני מתבוננת פנימה ושואלת מניין הגיעה האובססיה הזו לשלוט,
להיות מסוגלת לתכנן ולבצע הכל, לא מוצאת את התשובות!
|
כיפור, ההתחברות שלך אל בוראך הכיפור שלך ושלי.
|
ואני פחדנית עלובה שכמותי מסתתרת מאחורי תירוצים נלוזים של
אובדן ושכול של "החיים לימדו " של אוטוסטרדת הקור
והקוליות...ואתה נסעת באוטוסטרדה הזו שלי והמסת וריסקת כל אבן
ודרסת ורמסת כל קרחון והבאת אותי אל חוף מבטחים.
|
נסעתי לי היום בשדות העמק נסיעה איטית כזו מלאת מחשבות וחשבתי
לעצמי על כל מיני דברים וחשבתי גם עליך!
התגעגעתי מאוד.
געגוע כזה עם עצב.
|
אתה לומד את ההבדל מבין שחור לבן נטול אפור - נפגעת!
עכשיו אתה בקרב שומר על המעוז האחרון שלך - אתה!
|
שם אתה ואני נתחפר בפוך של אווז מהורהר
נחבק את הצער , נבכה.
|
אל הארכיון האישי (1 יצירות מאורכבות)
|
|
אני חושבת שאני
הגעתי לשיא
הקריירה שלי
אחת בלי שם ראתה
שני סלוגנים שלה
בעמוד אחד |
|
