|
מלאך המוות, או 'מוות' בקיצור, הוא אחד הקורבנות
הטראגים ביותר של העולם המודרני, כתוצאה מהבורות
ששררה בקרב האנושות בעולם הישן.
הוא בעצם בחור חביב, שבניגוד לסטיגמה המרושעת, לא
הורג איש, אלא רק מודיע למתים על כך שהם מתים, ואם
הוא במצב רוח טוב, גם נותן להם הוראות כיוון לעולם
הבא.
מה ש'מוות' באמת אוהב לעשות זה לשיר. הקריירה
המוזיקלית שלו החלה ב1978, לאחר שהשלטון הדיקטטורי
בעולם הבא נפל, והפך לדמוקרטי. עד עצם היום הזה לא
ברור מה גרם לשלטון ליפול, אבל ידוע שזה קרה כתוצאה
מעליית הפאנק על חשבון הרוק המתקדם.
שיריו המוקדמים מתאפיינים במחאה כנגד הרוק המתקדם,
אבל כיום הוא "פשוט נהנה לעשות מוזיקה טובה",
כדבריו.
בנוסף, הוא הופיע פעמיים בישראל, ב1994 וב2001.
מלאך המוות כבר שכח מתי החל לכתוב לבמה, אבל ברור לו
שחלו בו לא מעט שינויים מאז. הוא התבגר, השתגע,
התמתן. חיפש את האמת ואף התקרב, עד שהתרחק. כרגע הוא
בעיקר שרוי בחוסר ודאות מתמדת, והעובדה שמישהו אחר
עומד מאחוריו בטח לא עוזרת.
נורמנדיה ורטיגו, גבירותיי ורבותיי:
http://stage.co.il/Authors/1766
"אני אומר לך, אם היינו עכשיו בשנות השבעים, היו קוראים לה
שאפה". צחקתי. אני לא מאמין שמנסים לשדך לי מישהי.
|
"תקרא", הגיש לעברו את פיסת הנייר שבה התבוננו השניים בדקות
האחרונות. הנייר היה ישן ומגע בו הביא אדם לתחושה מוזרה,
"כאילו נתלש מספר בעל עוצמה מיסטית".
|
"אנשים! זהו מלכנו הראשון אשר אמר דברים אלו, אלו הם בקשותיו
האחרונות. כל מה שנותר לנו זה להציג מסמך זה בפני השלטון
המקומי והוא לבטח לא יתנגד למלא אחר בקשתו האחרונה של המלך
הראשון".
|
הכל התחיל ביום חמישי אחד, סתם יום חמישי, אחד רגיל, ללא
יומרות, שמתעקש על זכותו לתפקד כיום שבא אחרי יום רביעי, אבל
יותר חשוב, היום שניצב בדרך אל היום השישי, משאת נפשו של כל
אזרח שלא נחשב לבן המעמד העליון.
|
"הלהקה שלי מהתיכון יותר טובה מכם. בטח נותנים לכם הופעות רק
בגלל שהסתובבת פעם עם הסקס פיסטולז."
|
שער נפתח. "ברוכים הבאים," נשמע קול, אך אינני רואה אף אחד.
אני עובר מבעד השער, לא כ"כ בטוח איפה אני, כנראה שהרופאים
הגבירו את המינון של משככי הכאבים כי כזו הזיה עוד לא הייתה
לי.
|
לפתע הוארו השמיים וברק נשלח לעבר המכונית. הערס הבית ימי הפך
באורח פלא לביל גייטס. הנ"ל העיף מבט חטוף לעבר שותפו לשיחה
ואז מבט קצת יותר ארוך בסובארו בה ישב, יצא מזועזע מהרכב ותפס
מונית לנתב"ג.
|
הרוצח התעורר לפני שחר, הוא נעל את מגפיו.
תחת מעילו הגדול החביא מסיכה וסכין קצבים, על מנת שיוכל לקרוע
לגזרים את קורבנו.
|
אני תוהה האם יהיה זה רעיון טוב לשאול אותו אם הוא סבור שהמלכה
צריכה לצאת בקמפיין שיקרא 'ג'וינט לכל פועל', ולהשתמש בנימה
עוקצנית, כמובן.
|
קאפ קיל א קריפ, פאו פאו פאו.
|
"קדימה, תיקח קצת", אמרה ננסי בעליצות. "מה, זה שאני פנקיסט
אומר שאני חייב להזריק?", שאלתי. סיד הסתכל על חברתו במבט
מבולבל, "תעזבי אותו", אמר. "שתוק", היא אמרה, ומיהרה ללקק לו
את האוזן כדי למנוע ממנו להתמרמר.
|
מותר האדם מן הבהמה,
כנראה בגלל זה הוא כזה בן זונה
|
לא רוצה מלחמה,
לא רוצה עצבים,
השסעים עלו כבר על כל העצבים
|
מעבר לחומה שוכנת החיה,
יש לה שפם וזיפים
|
פעם הייתה כאן אמביציה,
פעם הייתה כאן אמת
|
התרוממויות רוח אמיתיות מגיעות מנבכי הנשמה עצמה ולא ממאזן
הכימיקלים שבמוח.
|
העולם בו אנו חיים הוא עולם מזוהם ומטונף, אנשיו חמדנים, נטולי
מוסר ומצפון.
|
אצלנו במשפחה לא מדברים,
לא מספרים על אסונות שקורים.
|
קשה לי להבין מה עובר לו בראש כשהוא מגיע לנקודת הציון הזו
בחייו. אצלי הכל היה שונה, מסיבות ברורות.
|
בכל תקופה מתגעגעים לתקופה הקודמת. זו קלישאה. אני יודע שבעתיד
אתגעגע לתקופה הנוכחית, ושתקופה לאחר מכן אתגעגע לקודמתה.
|
הזמן חולף, השנים עוברות ואתה מתקדם בגיל. פתאום אתה מוצא את
עצמך מתקרב לסיום תקופת הנעורים. הצבא משנה את כללי המשחק.
במקום שנתבגר כמו כל נער במדינה נורמלית, אנחנו נעלמים לשלוש
שנים, כשרק בסופי שבוע יש לנו באמת זמן להתקדם קצת.
|
חיים ומוות ביד הגורל. זה לא אני אמרתי, אבל אין יותר נכון
מזה. האם יש דבר כזה, גורל? הדעות חלוקות, אך אין ספק שישנם
דברים שהם מעבר לשליטתנו כפרט בודד במכלול הגדול שנקרא העולם.
|
חציתי את החוף, וניצבתי מול המים. הבטתי בגלים, בצדפות, בילדה
שבנתה את ארמון החול היפה ביותר שראיתי מימיי, בילדים שחפרו
בחול."
|
אני רוצח? אני? אם אני רוצח, אז מי מודיע לנשמות על מותן? אם
אני קוצר נשמות, אז מי המדריך לעולם הבא?
|
אני מבין שאתם לא אוהבים אותם וחושבים שכל כך רע שם, ואני מבין
שאתם לא אוהבים אותי, ובגלל זה אתם שולחים אותי כל הזמן אליהם,
שיהיה לי רע, אבל כמה אפשר?
|
מכיוון שכל סיפור ערפדים טוב נפתח במונולוג של מספר מסוים (כל
מספר! הוא יכול להיות גם יודע כל וגם גיבור!) שבמהלכו נשפך קצת
מידע ורקע על הגיבור, על החברה ועל ערפדים, מן הסתם, יפתח גם
סיפורנו במונולוג שכזה.
|
אינני מבין מה הרעיון בלקבץ חמשת אלפי ילדים, מחציתם שיכורים,
וכל השאר יעשנו גראס או ייקחו אקסטזי, ויגדילו את המעמסה עלי
פי כמה.
|
היה ברור לכולם שהמפלצת עדיין לא נרגעה, וכי צרחות רבות מחכות
בקנה, ממתינות לעובר אורח תמים שיטריד אותן ממנוחתן.
|
אספתי אבנים מלוא החופן ומילאתי בכיסיי.
נפשי חבוטה ומיוסרת, נטרפת, מתנפצת על חלונות ביתי.
הקונפליקט! השלווה המשתררת מן הים הכחול והעמוק, היופי העולה,
אל מול נפשי חסרת הרוגע, מצולקת ובוכייה.
אסיים את מכתבי זה, ואפתח את דלתי.
|
כולם כלבים זו קלישאה שלא נגמרת, ממש כמו סוכרייה מסוימת,
שחלקנו יכנוה זין, וישימוה על כל העולם, ובמיוחד על העם, הזקוק
לנחמה, והנה לה עוד קלישאה.
|
התבוללות של דעות, ניוון רעיוני, אינטלקט שבוי, סירוס שכלי.
|
מלאך המוות רוצה ליצור,
רוצה ולא יכול.
|
ב5 לינואר, 2003, תמה המלחמה בישראל, ששולטת החל מהרי החרמון
בצפון ועד אילת בדרום, עבר הירדן במזרח ובמערב-סיני וחלק
ממצרים.
|
התמימות המתוקה של שנאת כל-מה-שהוא-לא-אני כבר אינה נמצאת בראש
סדר העדיפויות של בני האדם. הם, רק כסף מעניין אותם.
|
קוף האדמה התרוצץ כאחוז תזזית בשדה הקרב, מתבונן בגופות
השסועות, מפולחות כתוצאה מזעם הקרב אשר התנהל בזירה זו עד לפני
דקות מספר.
|
שמעתי שחושבים שאני משת"פ, שמעתי שסתם לא אוהבים אותי. כנראה
שגם לחברה כזו, שעל פניה נראית שונה ויותר חופשית, קשה לקבל
מישהו כמוני, שלא נוהג להוריד את הברדס שלו יותר מידי פעמים.
|
דרכי הצטלבה בזו של רוברט, כחודש לאחר שהתחלתי להופיע. זה היה
בפאב קטן בברמינגהם, והוא הגיש לי את כרטיס הביקור שלו.
|
המהומות שככו, הגברים הלבושים בכחול המצוידים באלות חדלו
מאלימותם ואילו הצעירים שמולם חדלו מקריאותיהם וכל הנוכחים
החלו להביט איש על רעהו.
|
בן 27, וכאילו ראה ועבר הכל, יודע הכל, מדהים, בדיוק כמו
שיריו, מדהים.
|
אני יושב ומקשיב לנושאי המגבעת, בחוץ השמש שוקעת, אני שוקל האם
כדאי לי לנסות ולתפוס תנומה קלה, או ארוכה, אין לי ממש שליטה
על זה.
|
|
|
איך כותבים את
המילה שמתארת
אבר מין נשי?
קוס?
או
כוס?
עזבו איך
אומרים, איך זה
נראה?
יגאל עמיר, מחפש
דימויים חדשים
לאוננות |
|
