|
 111036265
כרמיאלית סובלת.
מחפשת איך לעבור לת"א ובנתיים מטביעה את יגוני
בכתיבה גרועה וצילום.
אני נהנית לצוטט, להרוג מיתוסים ולדעת שמילותיי
מופיעות על מסכים רחוקים.
רואה הכל ולא מבינה כלום.
השד חזר, הוא מחזיק את ידי ומנסה להחזיר אותי לאחור. ואני בן
חמישים. מאחורי שורת פנסי הרחוב זהה לזאת שמלפני.
|
ליבי רוצה אותה
והמוח צריך אותו.
|
שולח נשיקות יופי
בכנפי פרפרים.
|
דם עכבישים
ניגר על
רגלים שדופות
|
מופע רפאים מתמשך
לא נגמר, דמויות בצבעים
רוקדים, צוחקים.
|
אני נופלת לחיכך
בעיניים עצומות,
בידיים קשורות.
|
הזוכר אתה כיצד לצחוק?!
והרי בגילך המופלג
הצחוק, חסר-טעם.
ואף אני שכחתי את צחוקי.
|
מקפצת, מצרצרת, מפריעה.
מחפשת הנאה ריגעית
וממשיכה
לקיץ ניצחי.
|
הייתי אחרת
כשליטפת אותי וקרעת
פיסות של רצון
מעבר לכוחותיי.
|
את החלל שהשאירו העוזבים
ממלא עשן אדום, דביק, מסריח
מעיקשות של חסרי בית,
|
יש שכותבים שירים,
יש שמזדיינים,
יש שמתים...
|
היא חודרת לגופי
זורמת כנחש בעורקי.
|
מבין זרועות גרומות
את באה אלי
|
בטהובן ואני מגיעים
לאורגזמה מנטלית
לי ולקלפים.
|
משקה רודף
משקה במעגל
שכרות סביב
אותה טבעת שדימיתי
|
מלך היער שבע וגמר
והזברה למקלחת נכנסת...
התקלחה ויצאה, סיגריה הודלקה
והלקוח הבא כבר בפתח
|
עיניים - השדות הירוקים
זיכרון קלוש
של ריח גוף
|
יצר המוות,
יצר החיים.
השטן ואלוהים
|
פיסת לימון או מלח,
להקפיץ טקילה של דמעות
|
כמו וודקה מחוזקת
כמו ארל גריי
כמו שוקולד מריר.
|
דגים - שניים, קטנים
מתוודעים על החוף
ומתים.
|
עיני עצומות ודומעות
פרפרי שאול נוזלים מראשי
|
קמיליה מלכלכת את ידיה
בעיסת חלומות ירוקים.
מבטה ממיס
זיכרונות דועכים.
|
רקמת חלום,
להתמסטל...
עבור זה שאהבתי:
|
חפשי זיון, תני ציון, כנסי למיון וקחי כדור. אחד. כל פעם שבא
לך למות.
|
הם מעולם לא עשו דבר חוץ מלהוציא את הפנים מהצנצנת מידי פעם,
בארועים מיוחדים.
|
שברגר נהרג, אז בויאטנם, כל כך רציתי לבכות על הקבר של מי
שאהבתי, לשיר שירי חופש ושלום
|
כשהנשיקה מתערבבת על הלחי עם שתי דמעות של עצב ודמעה אחת של
שמחה, מסובבים קצת את הראש
|
|
|
"היי, לא היה פה
דגדגן פעם?"
פות משופצר. |
|
