|
 257083225
מעיין (שם בדוי), ילידת אביב 1983
לעיתים קצת כואבת, לעיתים קצת כותבת.
אף פעם לא היינו בקשר קרוב עם המשפחה של אבא. במיוחד לא עם
משפחת אחיו הגדול - ליאון ואימו, הם אנשים די קרירים, לא הכי
נחמדים בעולם. לאבא לעומת זאת, לאבא יש לב זהב. אבל הם גרים
ליידנו, ואנחנו ביחסי שכנות נימוסית.
|
שניהם נרדמו במלנכוליה שקעו לשינה טרופה נעימה. סימני שאלה
וחיוכים ריחפו מעליהם עם טעם מתוק של עתיד לא ידוע.
|
אני כל כך אוהבת אותך,
וכל כך שונאת
על כל מה שאתה בשבילי
על כל מה שיש לך ואין לי.
|
יחד עם השמחה ישנו פחד מודחק
פחד מושתק
אך אין לו משמעות
ואין לו מקום
כי הסיכוי להיות מאושרת
שווה את הסיכון
|
כשגשם יורד
בוכים לי השמיים
הדמעות שבליבי
מדם ולא ממיים
|
קבליני אל חייקך
כאשתכרבל בלט
לצידך
|
איך נפרדים ממנה?
היא איתי כלכך הרבה זמן
היא כלכך עמוקה בתוכי
|
רגש וגוף מתערבבים
בערגה נשתפים
כמו חלום נסחפים
יורדים עולים
מכים גלים גלים גלים
מרקיעים שחקים
|
לך שלא אשכח
לך הבעל והאב
לך שרציתי כלכך
לך שתמיד אוהב
|
עיניו פזורות רואות מעבר
מתכלה בזכרונותיו
|
אחרי 20 שנות בדידות
מצאת אותי
והפחת בי חיים
אתה מהלך עלי קסמים
|
תקוות תמימות מתמרדות
כנגד מציאות זרה
עתיד מתוק
מתנפץ אל נשימה קרה
|
עוד מילה מפלחת
מדממת אל תוכי
|
נתת בידיי את המסכה, וביקשתני לחבוש אותה
נתת לי את השקר, וביקשתני להאמין בו
נתת לי אותך, והנחתני איך להחזיק בך
|
|
|
אני עובד עכשיו
על דמות חדשה
בסלוגנים משהו
מהמאה ה17 עם
אמירות ונושאים
שמתאימים לתקופה
הזו בצרפת של
אחרי ה...
סתם סתם רק
ניסיתי להשיג
זיון. סליחה.
לו יהי, מיואש
מדמותו
רעיונותיו
וזיקפתו
המדוכאת. |
|
