|
משהו כמו שועל, מסתובב בחורבות הר הבית, מביט בהרס
ובאובדן בתמיהה מהולה באדישות- ופתאם קולט שנתפס לו
הזנב במה שנשאר מהמזבח.
סקיצות, הייקו, גרסאות-נפל ולאחרונה גם אי אילו
תרגומים; אצל מרגו.
בפעם הראשונה בתולדות החלום הזה, היא יכולה לראות את התל
אביבים דרך הגגות של בתיהם-מבצריהם. רובם ישנים, חלקם מחפשים
שוב hardcore sex בגוגל, במקום להסתכל דרך הקיר של השכנים.
אחרים בוכים.
|
מתי הפכתי למאמי?
מאז שהזדקנת.
מאז שהפסקתי לשחק במחבואים -
בין האיש שאתה
|
הדרך בה אני כותבת
מנפחת פרוטונים
|
שכחנו כבר שאנחנו לא באמת כאלה,
שכחנו כבר שאנחנו לא זונות.
|
מתי נהיה בורגנים כבר, ותהיה לנו
המיטה שהיא רק מיטה?
|
והוא כמעט נגמר.
להיפרד, או שתקנה חדש?
|
(אלה היו הליליות!
לפי הלעג ואותו מן מבט גונבני.)
|
פעימות
הדם מתוך וריד מתרוקן בסמטה
|
שיעבוד גלויות, כי להן יש סיליקון,
והיא
בדידות הרביצה שלך בוירטואליה.
|
זה טוב לי להיות אלווירה;
מלכה של ערפילים.
פנים חטובות, חצובות,
מסלעים ודמעות
|
קטנה ואדומת שיער,
את שוב בוגדת בי.
משתהה לעוד סיגריה
בחדר צר של מאהב.
|
כל נשמות המתים
עלו אליי הלילה
דקות, שקופות,
עשנות מן האש שבקטורת.
|
טרוד מדי בניו אייג`,
וחסר רעיונות
יש דברים לעשות:
היום קצר בגיהנם, והלילה אינסופי.
|
כמו זונה בשמלה אדומה מוכתמת,
גוררת חייל מדמם ושיכור
כל הדרך
|
צריך יותר מדי אור, לדחות מעט מן החושך
|
אלה הם חייו, הטובים באמת.
|
סיגריית נובלס:
כובשת ספסל בודד
|
אין לי הרבה
חוץ מהזרע הדביק שלך
ממלא אותי ואת הסדקים.
|
ואלים,
אין לך מושג על מה אתה מדבר.
|
אני מתחילה לרחף בתוך כל זה, בתוך השקיעה וקצת מעל המדרכה, אני
האדם היחיד שאני מכירה שמתמסטל באופן קבוע מחמצן.
|
אל הארכיון האישי (1 יצירות מאורכבות)
|
|
דאגלאס אדאמס מת
תוך ריצה. כאות
כבוד, אני לא
ארוץ יותר בחיי. |
|
