|
מ. מורג ילידת שנת 1990, אוהבת לכתוב מאז ומתמיד.
התבגרה קצת מאז התחילה לכתוב בבמה שירים, כותבת כעת
גם סיפורים קצרים ותסריטים.
לומדת בבית הספר תלמה ילין, ושם מנסה להרחיב ידעותיה
באמנות הקולנוע והכתיבה.
נהנית מספונטניות ושונאת דברים קבועים מראש, אך חייה
משוועים לקצת יציבות.
פיצול האישיות שלה גובר עליה לעיתים.
שוקולד זה מה שגורם לה להרגיש טוב, והוא נמצא כרגע
כתחליף טעים ומשמין לאהבה.
אוהבת לאהוב.
לא הורגת, רק לוקחת שבויים.
אצבעותיה מקלפות במיומנות את התפוז, מתלכלכות במיץ הדביק.
המכונית מתמלאת במהירות בניחוח התפוז. עיניה התכולות- ירוקות
מביטות לרגע במראה המשקפת את חמשת ילדיה, היושבים בצפיפות
במושבים האחוריים.
|
נדמה שהיה זה מזמן
כשאהבתי אותך בפשטות
כשהגשם ירד והשמש זרחה
התחבאה קשת בענן
|
ונפשי הלא מבינה, הכואבת
בלחישה אחת דקה
היא זועקת
רוצה שתקשיב לה
|
מחכה ומחכה
לעוד אביר על סוס לבן,
לעוד נפש תאומה
מבזבזת את הזמן.
|
הבכי והצחוק של האתמול
כבר נעלמו.
איתם גם זיכרון מה שהיה.
נותרתי אבודה -
בין הקולות הצועקים, נותרתי
בודדה.
|
אילן
נו, אז את מוכנה?
נועה מסתכלת על הבובה, נוגה, מחבקת אותה חזק ומהנהנת. היא
אחוזת ציפייה לקראת הסיפור.
אילן (בטון של סיפור, כמעט קריינות)
לפני שנים רבות,
בארץ רחוקה,
נועה מסתכלת על נוגה ומחייכת אליה.
בין הרים ובין ג
|
אל הארכיון האישי (1 יצירות מאורכבות)
|
|
אפשר לבנות במה,
אי אפשר להבטיח
שהיא תהיה
חדשה.
ואפילו אם
תובילו אותה
למים, לא בטוח
שהיא תשתה.
אפרוח ורוד,
מנמיך ציפיות. |
|
