[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה









ICQ 108531367 108531367
אל היצירות בבמה האהובות על מ גאל 30 היצירות האהובות שנבחרו לאחרונהאל היוצרים המוערכים על ידי מ ג
יליד שנת 85 הידועה לשמצה עוד באלף הקודם.
סיפורים שבאים לפי מצב הרוח ותמונות לפי הלך החיים.




לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
סיפורשת
"מדובר כאן במקרה חמור, אולי החמור ביותר בשנים האחרונות בקרב
גופי הביטחון של מדינתנו. כשופט ותיק ואידאולוג, שמחתי
שהפרקליטות המחוזית החליטה שיש לשים סוף למקרי הרשלנות וחוסר
המקצועיות ששוררים במשטרה ובשירות בתי הסוהר, ולעשות דוגמה
לעתיד ממקרה טראגי זה..."

לא משנה כמה קרוב אני אהיה למה שחשבתי בהתחלה, זה תמיד יהיה
רחוק מדי.

פואנטה
תמיד הייתי "דרמה קווין".
כשהייתי בת 10 אחי הגדול לקח אותי להקרנה במתנ"ס של "אינסטינקט
בסיסי", ומאותו יום החלטתי שאני רוצה להיות שרון סטון הבאה.
שבוע שלם ניסיתי לפתות את ראובן מכיתה ו' בעזרת שיכולי רגליים
מפתים, עד שהמורה להבנת הנקרא נזפה בי והסבירה לי ש

פארודיה
-"כן..." אמרתי לה. -"תמשיכי זה נהדר...".
השעה הייתה מאוחרת אבל אני מרוכז בה מתמיד.
-"כן?" היא שאלה אותי.
מתפלאת מיכולתה שלה לעזור ולעורר נער מתבגר שכמוני

סוריאליזם
9 בבוקר. 4 שעות לפני בחינת הבגרות בתנ"ך.
לא עצמתי עין כל הלילה. יצר ההרס העצמי שלי נטל פיקוד.

אורבני
ככה הוא חושב לעצמו כל היום החתול.
להזהר.
וואי זה ממש קשה להיות כל היום עירני כזה ולהיות מוכן לכל
מצב.
אני זוכר חתול שקראו לו בני. הוא היה חתול פרוע והיה משתולל
כל היום אבל מה הוא לא היה ממש חכם הוא היה נורמלי.

אהבה נכזבת
אני זוכר את היום ששמעתי אותך צוחקת.
ישבת שולחן לידי בשיעור אנגלית וחברי שישב במושב לידי הצחיק
אותך.
גם אני צחקתי. מבחוץ. באותו רגע הייתי יכול לירות בו בראש
ואחרי זה
להתאבד.

"הסיפור הבא אולי קצת מוזר אבל זה מה שקורה כל יום אצלי בבית
ספר. תאמינו או לא כמו שאומרים בטלוויזיה.
כל יום אני מגיע לבית ספר בשעה 7 וחצי. טוב, נו , 5 דקות לפני.

ייסורים
בשניות הראשונות שהוא חנק אותי עדיין הייתי רטובה ובאקסטזה
שנוצרת במהלך הפור-פליי.
לאט-לאט, בעודי מחכה שיעזוב את צווארי וייתן לי לנשום שוב,
התחלתי לפחד.

חלום
שכבתי על הרצפה. לא יכולתי לראות את רגליי. הרגשתי אותן, את
הכאב.
התחלתי לבכות. הבנתי את משמעות החלום. אני ער והן לא...
הן שוכבות לידי. בגללי.
אומרים שאחרי השיא באה נפילה...אבל לא אומרים שבסוף הנפילה
מחכה רצפת בטון...

כשהגיע שעת האמת אורן קפא. השעה הייתה 04:52 ואזעקה נשמעה
ברחבי המתקן.
-"אורן, תקשיב זה לא תרגיל... זה מצב אמת." הוא נשמע, למרבה
ההפתעה, רגוע.
-"אורן תירגע קודם כל. תקשיב, מאיה, אסנת ודרור שומר הלילה
נלקחו כבני ערובה באגף ב, על ידי החבורה של אמסלם. כל הע

הומור
קמתי בבוקר מטושטש. הסתכלתי בשעון והשעה הייתה 6 בבוקר (אל
תתפלאו אני כל יום קם בשעה הזו). הרגשתי עייף כרגיל וקמתי נזכר
שהיום יום שישי ושעדיין לא סוף שבוע רגוע (מי אמר גלגל"צ??)
וצריך ללכת לבית הספר הארור (כן, כן, גם אני שונא בית ספר).

מסעות
בעוד אנחנו רוכבים על האופניים רכב הגיע ונסע לצידנו. הנהגת
היתה אישה והיא התחילה לצפור לנו וסימנה לנו לעצור בצד.
-"תמשיך ליסוע!!" תומר צעק אליי. אבל עינייה של הנהגת שבאותן
שניות נראו לי כעיני מלאך פשוט שבו אותי ועצרתי.

הומור
הסתכלתי עליו ולא ידעתי מה לענות. מצד אחד זו התגובה הכי
מטומטמת שציפיתי לשמוע אבל מצד שני עדיין הרגשתי משהו בבטן כל
פעם שחשבתי עלייה. -"תן לראות את האקדח."

יומן
יומן שלי
שלום לך
יום ראשון היום. השעה כמעט אחת בלילה אחרי שכל היום לא עשיתי
כלום.
אני בדכאון כל מה שיש לי לעשות זה לשמוע מוזיקה ולדבר לעצמי עם
גיטרה ביד. חבל שאני לא מסוגל לנגן כמו הנגן בשיר. זה חלום.

התבגרות
-"בא לך לנסות נרגילה?". זה המשפט שאמרה לי הבחורה היפה בשם
נועה שישבה שם. בחיים לא ראיתי אותה ולא הכרתי אותה גם כן.
אבל איך שראיתי אותה ישר נמסתי. כמו שקורה עם כל בחורה. אני
עלוב


לרשימת יצירות השירה החדשות
הרהור
when i go, to be with her,
i hate myself for lying - i want TRUTH

אהבה
my window shows summer

אהבה
בבוקר שישנתי התעוררתי
ואת ישנת עם עיניים פתוחות
האישון שלך נצץ בתכלת
לא יכולתי שלא לראות

אהבה
איו יותר "אני אוהב אותך"
אין יותר כי את לא רצית

אלוהים
-אם העולם היה שלי
-אז הוא לא היה של אף אחד
-אם העולם היה שלי
-אז הוא היה שומם לעד

אכזבה
ספר לי איך המרגש שם גבוה באוויר
אני רואה אותך פורץ עם ערשת פנים אדישה
עד שאתה נוחת דקה לפני הפגיעה בקיר
יורד, מביט וחוזר לעוד דרך מתישה

כמיהה
זקן וצעיר עם פני צלקת
מאחורי קו אש מעשן לו סיגר
חלמת ונלחמת במסתורי המחתרת
נלחמת בשלטון והעם משוחרר

ייסורים
שנה אחרונה שלי על הכוכב הזה
שנה אחרונה לפני שאני עוזב
אז תגידו לו שלא היה משהו
הכל פה מלא כאב

מצב
את שומרת עליי ואוהבת אותי
אז למה לחנוק זה נראה קצת שטותי
עיניי אדומות ואני רק רוצה
שתתני לי את החופש לחיות ונראה

ארוטי
שפתיים ורודות, חלקות
לחיים רכות ולבנות
זו הוגינה של מיכל
וישבנה הנוגה מעל

גורל
עמי ותמי הלכו היער, יד ביד
מרוב שקט יש רעש, ביער העד

אהבה
על חופי ולנסיה שכבנו
אהבה עשינו ובערה בנו האש
עינייך התמזגו עם המים
גופף באופק התממש

עצב
אני חי כמו ציפור...

מבטים נישאים באוויר
הפחד עובר מאישון לאישון
אף אחד לא זהיר
בוכה מי שרועד ראשון

מחאה
הילד סגור וגם שם איפור
אולי הוא צריך פסיכולוג
לא יודעים מה איתו הסיפור
אבל מזה הוא יצא חכמולוג

גורל
גלים גלים, חול וחול
עוצם עיניים ויורד לצלול
אתה מסתכל ומסיר מבט
פה במים חושך מוחלט
צולל צולל עד השאול...

רפסודיה
איך הצלקות מופיעות בכל הגוף
ולראש שלי אין איפה להסתתר
המחשבה מציצה מפינה אפלה
מבקש מהלב להשאר

והכאב הוא יצא לחופשה...

שכול
אהבתי את השפתיים שלך
המתיקות שהונחה על שפתיי
היינו הולכים על מדרכה
הלב פעם קצת מדיי

ישבתי עם מורי
בקולנוע שכונתי בקצרין
צפינו בלי מזגן
ובחוצות היה חמסין
צחקנו והזענו
מדוגדגים מהעשב
בעצם לא הינו שם
פשוט יצאנו מהקצב...

אמונה
עוד אני שומע את הצליל בראש
הצליל של החרב מכה בגורל
האביר מנסה אותו לכתוש
מניף את החרב גבוה אל על

אכזבה
פעם הייתי אומר מיאו
עד שלמדתי שהפרחים נובלים
פעם הייתי מחכה לאליהו
עד שלמדתי שהדלתות נעולות

דפקתי את הבוהן
וזה כואב כל כך שבא לי לצרוח
דפקתי אותה ממש בכוח
ואני מרגיש את זה במוח
ואין לי כבר את הכוח.....להמשיך

משהו בנפשי התקלקל אתמול
משהו קרה בארוחת הערב
כשאבא התחיל בצעקות
אני ברחתי לתוך עצמי, לחדר

סמים
הראש על הדשא רגל במדרכה
והטעם המר בפה מתעלל
לא יודע מה איתה ואיתך
כל מה שאני זוכר בראש התערפל

לחמודה ההיא קראו שולה
ולא היה אכפת לה מדבר
כמה שרצו ולא נגעו לה
היא נסעה אתמול שם למדבר

הלב רועש ושוב גועש
אז לא נשאר מה לעשות
חוץ מלשחק עם המוצץ
ולחכות לשניות הבאות

ייסורים
אני כותב את השיר הזה באמצע הלילה
כותב את השיר ולא מפסיק ליבב
השיר הוא עליי ואני כבר הפסקתי
לחשוב שמישהו אותי אוהב

בשכונה שלה קראו לה
אבל היא לא שמעה אותם
אפילו לא סובבה תראש

איך שקראו לה
המלאכים לא שמעו לה
וככה אי אפשר ממש לחיות

סוריאליזם
והימים ימי קינה הם
אבל כבר אינו זר לפיות


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
אמונה
הלו תתעורר
אני מדבר אלייך למה אתה לא עונה?

אני חושב שלא כתבתי משהו יותר ארוך משמונה שורות כבר למעלה
משנתיים.
האדישות שלי בכל הקשור לחיים שלי עברה כל גבול אסטרונומי
אפשרי.

יומן
אני הולך ברחוב ואני פוחד מה אנשים ייחשבו. כל דבר שאני עושה
אני תמיד חושב לפני זה 'רגע, מה כולם יחשבו?' וזה מעצבן אותי.


לרשימת יצירות הפרגמנט החדשות
התקלחתי התלבשתי ועמדתי לצאת לשיעור פרטי במתמטיקה(חשבתם שאני
חכם בטבעיות?). הלכתי לכיוון התחנה כשמושמוש מלווה אותי את
הדרך. באוטובוס כרגיל רוב של עובדים זרים. נותנים לי הרגשה
כאילו אני אל שייך ולאו דווקא הם. אחרי נסיעה מביכה הגעתי
למחוז חפצי.

בלשי/מתח/ריגול
"הפועל באר שבע נגד מכבי חיפה". כן זו הייתה הכותרת על
המקומון
שהחזקנו מעל ראשינו. ירד גשם. לפני דימונה. מי היה מאמין?
-"תזכיר לי למה אני תמיד לוקח אותך איתי?" קראתי לעבר תומר.
-"כי רק אותי אתה מכיר...וכי יש לי כסף".


לרשימת יצירות הקומיקס החדשות
קריקטורה
אל היצירה


לרשימת יצירות הצילום החדשות
נוף
אל היצירה

מעובד דיגיטלית
אל היצירה

חיית בר
אל היצירה

דיגיטלי
אל היצירה

סידרה
אל היצירה

מעובד דיגיטלית
אל היצירה

דיגיטלי
אל היצירה

לילה
אל היצירה

נוף
אל היצירה

דיגיטלי
אל היצירה

חיית בר
אל היצירה

אורבני
אל היצירה

מעובד דיגיטלית
אל היצירה

שקיעה וזריחה
אל היצירה

מבויים
אל היצירה

מעובד דיגיטלית
אל היצירה

דיגיטלי
אל היצירה

מבויים
אל היצירה

שקיעה וזריחה
אל היצירה

דיגיטלי
אל היצירה

דיגיטלי
אל היצירה

שחור-לבן
אל היצירה

קולאז'
אל היצירה

מעובד דיגיטלית
אל היצירה




אל הארכיון האישי (3 יצירות מאורכבות)
אין פרפרים
בגטו. גם אין
מקדונלדס. בכלל,
די חרא של מקום.


תרומה לבמה





יוצר מס' 9484. בבמה מאז 13/1/02 14:24

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות למ ג
© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה