|
hadarks@gmail.com
my writing is-
my saving, my solid ground,
my last best hope for sainity and madness,
my deepest grave, my highest hill,
my pain, my sadness, my greatest love,
my only homeland,
me, myself.
"immerse your soul in love"...
thom yorke
היא התחילה ללכת לאורך שביל הבטון הצר. לא כמו בסרטים, שם מיד
כשמבחינים בשד הענק או ברוח-הרפאים המאיימת להשתלט על כל חלקה
שפויה פותחים בריצה מהירה ומוטרפת. תחילה הניעה את רגלה
הימנית, בפיסוק עדין, והניחה אותה בשקט גמור - כמפחדת שמישהו
ישמע.
|
ברק נולד בקיבוץ שדות העמק, בצפון עמק יזרעאל היפהפה. קיבוץ
קטן וירוק, מהמקומות האלו שאף אחד לא שמע עליהם - לפחות עד
שפגש את ברק בטירונות, או ביחידה המובחרת שהצטרף אליה אחר כך.
עם שם כמו ברק שדה, לא הייתה לך אפשרות אחרת מלבד קורס טיס,
או סיירת מובחרת.
|
כבר כשהחלה לשקוע השמש חשתי שדבר מה יוצא דופן עומד להתרחש. זה
היה הרגע היפה והעצוב ביותר ביום. הרגע שבו נפרדת השמש מהצהוב
העז, המסנוור והמכאיב שלא ניתן להביט בו, וצובעת את הרקיע
בצבעי ורוד ותכלת שלא יכולתי להסיר את מבטי מהם. הרגע שבו
קרניה נפרסות ביופי שהפ
|
אתמול הלכתי שוב לבית חולים. פשוט הלכתי. לא הזמנתי אמבולנס,
גם לא קראתי לשכן ממול שיזעיק עזרה או שיסיע אותי לשם בב.מ.ו
הכסופה החדשה שלו. פשוט הלכתי לי ככה, בשקט, עד שהגעתי לשם.
הדרך לא הייתה ארוכה, אבל בגלל השמש הארורה שטפחה על ראשי
הרגשתי קצת עייף
|
היא עלתה לקרון העמוס חיילים, ומיד צדו עיניה את מבטו האבהי,
מבט שהיה חם ומגונן באותה מידה שהיה קר ומרוחק. היא התיישבה
לידו, במושב היחיד שנותר ריק. הוא לבש מדי ב' מקומטים, שריח
שהיה טבוע בתודעתה כבר מילדותה כ"ריח של חיילים" נדף מהם,
ודרגת הסרן שעל כתפו העיד
|
היא עלתה לאוטובוס המוביל צפונה. רחוק ככל האפשר מהבית,
מההורים, מהזכרונות הכואבים והישנים שהציפו את לבה בכל פעם
שנותרה חסרת-מעש לרגע בודד אחד. מעולם לא ידעה כיצד להתנתק
מהעבר בקלות, ובטח שלא הצליחה לעשות זאת עכשיו - כשהעבר נראה
מלא-חיים בעוד ההווה נראה אפו
|
Every time my heart got torn
a new emotion was born
exchanging defeat with pray-
i am stronger each day.
|
live by yourself,
don't trust this lie.
sooner or later -
it's all going to die
|
need to learn how to dream,
without knowing you dream the same.
need to learn what is love without you,
how can i love myself again?
|
עזור לי להעלים את הכאב
עזור לי להרוג את השדים
סלק את המוות מעל נשמתי
קח אותי איתך לעולם החיים
|
עצור את דמעות השיגעון
חבק את גופי העירום
כדיי שאוכל להפסיק לרעוד
כדיי שאוכל להתחיל לנשום
|
חבק אותי, אהובי
בטרם יעלה היום ויחשוף את דמעתי
אחוז בידי ונשק לפניי
בטרם תזרח השמש, תאיר את חולשתי
|
לרדוף אחרי מה?
שוב אני שואלת בייאוש
אחרי רוחות רפאים
עונה לי הקול
|
אילו רק הקשבת לקצב לבי הפועם
רגע לפני ששפתיך נושקות לשפתיי
אילו רק יכולת להביט בפניי כשגופך קרוב
דמעות-אושר מציפות את שתי עיניי
|
הקסם נשאר כשהיה,
האמת התפוגגה בערפילי הבוקר החדש
המקיץ מבעד לחרכי התריסים
|
הרי השומרון המוכרים מתכסים בערפילי הבוקר, כעוטים גלימת
קסמים
נהדרת. כילדים המסתירים פניהם מפני החורף.
ואף שידעו כי יגיע אותו חורף אימתני וסוער, לא יכלו לדמות זאת
בנפשם בעונת החמה הלוהטת.
|
אני יושבת בחדר המוכר והחם, כשברקע מתנגן "life on mars" של
דייוייד בואי. תכניות הרדיו הישנות, הגיטרה החומה מעץ אמיתי,
החיוך של אמא כשאני יורדת אחרי המקלחת לסלון עם שתי צמות
קלועות, מחברת השירים הישנה והקבצים השמורים של עבודות ושעורים
מבית הספר, שיר של ארקד
|
נמאסססס!!!
נ מ א ס ! ! !
נננננמממממאאאאסססס !!!!!!!!!
למה דווקא אני ??
השאלה הדהדה במוחה, למרות שידעה שיש בה אי צדק משווע.
|
ואתה מביט בתדהמה, לא מבין לאן נעלם החיוך. לאן נעלם החום. לאן
נעלמה הילדה.
|
המלים כלואות בתוכי. כמו הכאב האינסופי על מי שאינני. הקנאה
צורבת את עורי, חורכת את בשרי, שורפת את נפשי. אני אוהבת אותך,
זועק קול ממעמקי נפשי. מיוסר, בודד. אני אוהבת אותך. הדמעות לא
מפסיקות לצנוח בפראות על הפנים המעוותות.
|
|
|
מי ייתן
ובגלגול הבא
ההורים שלך
ייתנו לך שם
מטופש כמו
אחיתופל או
יהויכין!
שלמנאסר מנסה את
כוחו בתור
פרובוקטור. |
|
