סוף סוף נפער בקיר החר הגדול אל האינסוף:
עיניך מתמלאות בחדר הסמוך.
עדין אתה מתרגש כילד להחריב. הופך כל לבנה בידיך,
כפתולוג, מכרח לדעת,
מה גרם לקירות האלה
לעמד על תלם.
(מתוך) "לזה שאינו מאמין"- אלישבע גרינבאום.
[זה מה שהיה רשום כאן כשהדף היה פעיל]


פעם הייתי כותבת פה. בעיקר חרא.
הייתי בת חמש עשרה כשפתחתי דפיוצר, ותענו לי בכנות,
מתי בפעם האחרונה ראיתם ילדה בת חמש עשרה כותבת משהו
בשל במיוחד?
בכל מקרה, כל היצירות הורדו, כי הבנתי שאני לא
משוררת.

אבל אם אתם עדיין חושקים לקרוא מפרי עטי
נסו אותי ב- http://www.myletgo.com
בלוג הוורדפרס המשוחרר שלי, בו אני מהגגת יחד עם
חברי היקר ניב קלדרון על נושאים ברומו של עולם כמו
יחסים, סקס, בלוגינג, כתיבה וחיי לילה.
או ב- http://attached-lotemhayun.blogspot.com
הבלוג שלי בבלוגר, שם אני מפרסמת פוסטים באופן לא
סדיר על טלוויזיה, קולנוע והדבר האהוב עליי ביקום-
אינטרנט.

אז אם נכנסתם לכאן וגיליתם שאין כלום?
זה כי פרוזה זה לחלשים. אני בלוגרית.

וכן, אם תהיתם, כולי הערכה על שגיגלתם אותי והגעתם
עד הלום.

שפת אישה צורת הגעגוע