[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








לורלי דת'
beauty lies in the eyes of the beer holder

ICQ 143623300 143623300
אל היוצרים המוערכים על ידי לורלי דת'
some are born to sweet delight, some are born to
the endless night.




לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
ברחנו משם, בוכיות ועצובות, ונכנסנו הביתה. ידעתי שזה לא יהיה
רעיון טוב לצאת החוצה היום, יכולנו להיות רק שתינו. ג'ני
מאוכזבת ודחויה, היא מתיישבת על הספה , מחבקת את ברכיה ומתחילה
להתנדנד קדימה אחורה. היא לא מבינה מדוע הילדים האחרים שונאים
אותה.

סוריאליזם
אני מנסה לנשום, כהרגלי,

זיכרונות רחוקים, מודחקים החלו לקום לתחייה בתוכי ופעמו חזק
יותר עם כל צעד. הרגשתי כאילו שהזמן שינה כיוון והחל לזרום
אחורה, ואיתו אני, נכנס עמוק יותר לתוך העבר. העבר, אשר כמו
רוח רפאים חיוורת עמד מולי וניסה להשתזף בשמש האביבית החמימה,
אינו מודע למותו ביער

פנטזיה
"אתה יודע", אמרתי לו לאחר רגע של מחשבה ולגימה מעודדת אומץ של
בירה, "אילו יכולתי לבחור רק רגע אחד, רגע אחד שבו הרגשתי
מאושרת ולקחת אותו איתי אל הנצח, הייתי בוחרת ברגע זה".

העולם המשיך קדימה, לעבר העתיד המנוכר, ואנה ידעה שלא תוכל
לשנות זאת, לא משנה עד כמה שהיא מסרבת להרפות מהימים, עליהם
קראה בספרים.

חלום
לו הייתה זאת אגדה, מישהו היה מוצא אותה. לוחם דרכים קשוח היה
אוסף אותה אל זרועותיו ומביא אותה אל נווה המדבר אליו היא כה
משתוקקת. היא הייתה שותה לרוויה ממעיינות צלולים, והם היו
מתנשקים בצלו של עץ דקל זקוף.היא לא זוכרת מי היא, היא תהיה
חופשיה להיות מי שהיא ת

סופני
קבענו להיפגש כעבור שעתיים בפארק שקרוב לביתי, אולם הייתי
מוכנה הרבה לפני הזמן וירדתי למטה, עטופה במעיל עור בצבע שחור
שסירב לספוג את טיפות הגשם המזעריות, ואילו אני מבחינתי השארתי
את המטריה בבית וטיילתי בנחת ברחובות הקטנים והאפורים, מתבוננת
לתוך חלונות ראווה


לרשימת יצירות השירה החדשות
Recovery of unknown, and the dead walk again
Inside bodies and smiles, inside waters and pain

הרהור
Moments before my skies turned blue I looked into the eyes
of gloom
And there it was my inspiration weaved though alleys of
burned oaks

אכזבה
Her ghosts hunting each other in my brain
Dead sells of her fade into my flesh

And I almost like it how they all feel so utterly vain
Mock me gently, with your persuasive hollow claims
You never felt like home anyway

I am rotten within
Thoughts like penicillin
Purifying translucent skin with an absence of light

מקבר
Imagination beautifies the rotten waves of pain that runs
under my skin
And there it hides, inside my veins, and circulates in vain
inside a dead man's body
With every beat, just more defeat arises from the past to
be
And I become another cell in a mac

Now the satellites have departed
In search of peaceful planet solitude
Before a new life has started
The sand had spread upon my sharpened interlude

חלום
You are shroud in shades of beauty
Not disturbed by thorns so deep

יחסים
If it was up to me I know I'd follow
Into places where flesh carries no names
Skies are planning the moon of tomorrow

מצב
כמו תמונה ישנה ומקומטת,
מתמוטטת
לאן?
אני מניחה שהחיים הם רק עניין של זמן

אני מרגישה כמו סדין שקוף, מנוקד בחולשות רבות גוונים
והמיטה כל כך עירומה, אני כבר לא באמת נושמת

מחול של התפכחות, הסירו את המלמלות
צבא של אדריכלים מסרטט לי חומות
עליהן אגלף מילים עקרות
שחלמתי תחת הורדים

כמו מפת שבילים מרופטת סוללות את דרכי אל תוך חצר הפרגמנט
ושם נבלעתי בין חלקיקי האמת
הקשיבי לי

דממה קפואה של מרחבים שנסוגו אל תוך ראשי
והסתגרו עמוק בתוך
מגירת החלומות הלא ממומשים

כמעט בלתי נשמעת
כמשק כנפיים של פרפר
בצנצנת מרוקנת של סוכר

פעם, לגשם היה ריח שונה
ריח של סיגריות בתוליות ורעננות אפרורית

חיבוק של בובות פרווה מרופטות ושומרי סף מפלסטיק
מגוננים עליי מפני זריחה סרקסטית, אשר בזדוניות שאופיינית לחום
כמעט-מלאכותי


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
זה מדהים אותי, העומק של הבארות האלו. לבנה אחר לבנה אתה מתאמץ
כל כך חזק לבנות מסביבך חומות כדי למנוע מעידות קטנות במדרגות,
ואז אתה נסוג את תוך החלל המרובע שנוצר ומגלה, ששם מסתתרת לה
התהום האמיתית.




אל הארכיון האישי (10 יצירות מאורכבות)
נכנסנו הבייתה
אחרי ארוחת הערב
עם אנשי הניהול
של החברה, ואיך
שאנחנו מדליקים
את האור אנחנו
רואים עשרה
נערים בני 14
יושבים מול
הטלוויזיה,
צופים בסרט כחול
ומאוננים.

זה נוער זה?


תרומה לבמה





יוצר מס' 28057. בבמה מאז 10/11/03 13:54

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ללורלי דת'
© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה