|
הרפת את היד והיא נפלה לתוך המים.
האמבטיה התמלאה בדם, ובדיוק כמו בסרטים, כבר לא ראו כלום, רק
דם.
|
אני רוצה שתצחק
ושבאותו הזמן שתבכה.
|
געגוע מתפרץ אל תוך הלב
ואז יש רגע שקט
להתאהב זה כואב.
|
מפה תמשיכי ליריד השקרים,
שם תמצאי לך כאבים חדשים.
תקחי אוטובוס של פחדים, ותרדי בפינת החזקים.
|
לראות אותך זה כמו להסתכל על הרוח.
לשמוע אותך זה כמו להקשיב לשקט.
להתגעגע אלייך זה כמו לבקש ממת לחזור לחיים.
לחלום עלייך זה כמו תמונה שלעולם לא תצוייר בפניי.
|
המחשבות רודפות את ראשך
והכאב לא מרפה לליבך.
|
אוכלת את עצמך מפנים
ורק רוצה להקיא שאריות מהעבר
אבל לא יכולה
|
אין לה אף אחד
חוץ מקירות שמקשיבים
אין לה אף אחד
חוץ מהשתיקות שבתוכה זועקות.
|
אתה לא יודע למה, אתה בכלל כאן.
אתה אומר שאתה טעות, בשבילם.
ורק המחשבה הזאת, גורמת לך לעשות צעד.
צעד נורא.
|
ומי שם צועקת את שמך
לכוכבים שבשמיים מתפללת לכבודך
כל שירי האהבה התחברו בשבילך
שיר אחד שלם למענך.
|
כאב כ"כ חד יש בתוכה.
האם תצליח לעבור אותו?
את מקווה בשבילה.
כי זאת חברות, זאת אהבה.
|
דמעה אחת נוזלת.
אחרי סערת רגשות.
איך שהיא מחבקת.
ואת לא איתו.
הדמעות באות.
מישהו לשנוא.
|
כל פעם שאנחנו בוכים כי קורה משהו.
אנחנו מרטיבים את הדף ואז המילים לא ברורות.
יש כתם לכל החיים, כי אלו הדברים שבונים את חיינו.
הפגיעות, הצרחות, הכאב, הבכי והצער.
|
היינו יכולים לשבת שם עד 5 בבוקר, לדבר ודברים אחרים.
היינו מפנטזים על החיים שלנו בעוד 10 שנים.
בשבילך אני יהיה "המשוררת שלומדים בשיעורי ספרות",
ובשבילי אתה הפסנתרן המוכשר שכולם ידברו עליו..
|
לחפש אחר הלב שנאבד בדרך, ונשרט אלפי פעמים.
אני צועקת לך מהמרפסת, אבל אפילו לא יודעת מי אתה.
אני צועקת תפילות, והדמעות שיורדות הן מחוסר אונים.
לדעת שלא תענה, אלוהים.
|
ישבתי על הכיסא ואני שומעת את צעדיו.
לאט לאט מתקרב אליי וכבר נוגע בשערי.
הדמעה נוזלת, כי אני יודעת מה כבר ההמשך.
|
שכולם ימותו יחכה להם השומר ויגיד: "ברוכים המתים".
שאני אמות, יחכה לי מלאך ויגיד: "ברוכה הבאה לחיים".
|
פותחת עוד בקבוק ושוכבת ליד החלון, אמרו לה לא להסתכל כשהשמיים
נופלים...
אבל מאז ומתמיד היא אהבה סיכונים.
אז פתחה את החלון והתחילה לעשן, כי עדיף שהעולם יסריח מאשר
העולם הקטן שלה.
|
תמיד היית העכשיו שלה,
אף פעם לא האחר כך,
אולי זאת אשמתה,
היא נעלה את עצמה.
|
כולם עומדים בדקה וחצי של רעש איום באוזניים.
אולי רעש של הדבר האחרון שאותם חיילים שמעו.
כאב בכל הגוף, זעקות, הפצצות.
כל אחד והרעש שלו.
כל אחד והמוות שלו.
|
לבינתיים אני נושמת, אך בקרוב הכול ישתנה, אני אשכב לי בקבר
ואחשוב עליכם, איך בגללכם אני פה, בקבר.
אני לא אמשיך את שרשרת המשפחה, אני אף פעם לא הייתי גאה בעצמי
ואני לא רוצה שילדיי ירגישו גם כך.
|
הקירות מלאים בציורים שלך, או כמו שאהבת לכנות את זה 'התפרקות
צבעונית'.
השקט הנפשי שלך הוא בערך כמו רעידת אדמה 10 בסולם ריכטר.
קופסאת מלברו זרוקה על המיטה ביחד עם בקבוקי בירות מרוקנים.
טושים שחורים ועפרונות למקרה שתבוא מוזה.
|
לאכול פירור קטן - אנה זועמת
להסתכל על האוכל ולהיגעל - אנה נשארת
לאכול פירור קטן - מיה מתעוררת
להקיא את הכל - מיה מאושרת
|
אל הארכיון האישי (5 יצירות מאורכבות)
|
|
אז רגע, גיל
המעבר לזקנים זה
כמו גיל
ההתבגרות
לילדים?
חסה לא מבינה את
ההומו ספיאנס |
|
