|
נולדה ב-1986 ועד עכשיו לא מבינה מה קורה לה
בחיים...
אז אולי קצת מוזר,אולי לא מתאים,בדף זה אני לא אדבר
על עצמי. הכל כאן מוקדש לבנאדם שהיה הכי יקר לי
בעולם.
אוהבת אותך תמיד ותשמור עליי מלמעלה.
בן 18 ויום ומחליט לקחת את חיו. משהו שהוא חשב עליו הרבה זמן?
כנראה.
|
יושבת,עצורה, מחוקה, ובכל זאת ממשיכה.
יושבת, מחכה לאיזה תשובה, לאיזה סימן, בוכה, ובכל זאת ממשיכה.
|
וכך היא מסתובבת בלילות הקרירים של תחילת הקיץ
מחפשת את האדם שיגיד לה מה באמת קרה שם
|
מתקרבת, רואה בור, רואה משפחה בוכה, הרבה פרחים ורב. מביאים
אותו, הנה הם מתקרבים, מתחילה תפילה. שניה, איפה אני? זה לא
יכול להיות. מסתכלת ובודקת, שהכל אולי חלום. קוברים אותו, מה
הוא עושה שם?! הוא לא אמור להיות שם. הוא אמור להיות פה לידי,
להחזיק לי את היד, לו
|
הזמן באמת לא זז, החיים משתנים,א נשים בורחים מהמציאות, מפחדים
להתמודד.
כולנו בורחים, מתלהבים, שותקים, בוכים, צועקים... האמת? האמת
שאין באמת אמת.
|
איבדתי אותך.
איבדתי את מי שהייתי.
והוא, הוא עכשיו מת.
יומולדת 18.
|
אני מחכה לך בגלגול הבא, הרי את יודעת שאני כאן.
רואה שאת מחכה לעוד סימן. לסימן שאני מסתכל שומר ומביט בך מכל
כיוון. אז תדעי שאני כאן, שומר עלייך ומסתכל על כל צעד שלך.
אני מחכה לך כאן, הנשמה שלי ממתינה להשלמה.
|
פתאום אני לא יכולה לגעת במה שהכי חשקתי...
|
מסתכלת למעלה ומחזיקה לאחר את היד
והוא מחזיק
והוא עוזר והזמן עובר ולא עוצר
|
אז הנה מתחילה לה תקופת ההבנה.
|
התמונה הראשונה שניסיתי לצלם ואפילו הפיתוח הראשוני בחדר חושך
:)
|
|
|
טענה א': אלימות
נובעת מתיסכול
מיני.
טענה ב': אף אחד
לא כותב בבמה אם
הוא לא חושב
שיצא לו מזה
זיון.
מסקנה: כתיבה
בבמה היא צורה
בוטה של
אלימות.
קידום, לך
תזדיין |
|
