|
ליצ'י מן
יליד 1982, אמנם גדי, אבל עקשן כמו פרד. אוהב מאוד
להקשיב, בעיקר לעצמו אבל גם לאחרים.
יכול לפתור את הבעיות של כל העולם אבל לא מצליח
לפתור את שלו. אוהב כבר יותר משנה. קורא לה שוקי,
היא קוראת לו קוקי. כן.
כותב למגירה, לשולחן, למנורה וכל מקום שמוכן לאחסן.
מחכה לפריצה, להכרה ולמה שלא יהיה. מאמין בהרחבת
גבולות האני בכל האמצעים. וכן, זה אומר כל מה שאתם
חושבים.
יש אינטגרציה בגורדון
ככה מנסה להגיד לי אברם
שיש פילוסופים ונהגי מונית
משכשכים בכלור של התקינות הפוליטית
|
לחץ על ההדק, אהובנו
תשאיר מכתב, משהו למסגר
שיהיה לנו סוחט דמעות אחרונות
לפני שנלך לישון, שנקום, שנחיה
|
איך צחקתי ברשע, בראותי אותך נדחק
אל המרוץ המטורף
נזרקת מלידתך אל מסלול מוכתב מראש
אפילו רגעי אושר מועטים לא ניתנו לך
|
איך את יכולה לומר
שאין לך ברירה ותישארי בכל זאת
הרי לפעמים לי לא מתחשק
להישאר עם עצמי לבד
אני זה שאין לו ברירה
|
איך זה, תגיד לי
שהדקות שספרת חוזרות על עצמן
ולעד יחזרו?
|
לדברים שאת אומרת
יש תמיד ערך מוסף
לא משנה אם את זוכרת
לא פסלתי על הסף
|
נכון יהיה לומר שאני מפחד
מתאים יהיה לומר שיש לי למה
כולם יודעים, אבל מי יודע כמה?
|
הלב מפסיק לפעום בחינניות
ושנייה אחת לפני הכניעה
אני מתכופף להרים
את האסימון שנפל לי
|
אל הארכיון האישי (1 יצירות מאורכבות)
|
|
החיים הם כמו
קופסאת שוקולד
-אפשר לחשוב שזה
חרא. |
|
