[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








לירון חיליק

אל היוצרים המוערכים על ידי לירון חיליק
משתנה.

רק תנסו להנות.




לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
היא יושבת שם לבדה, בחדר למטה.
החדר מואר, אבל האור מעומעם מדי אם תשאלו אותי.
ואם אני צריך לנחש אז היא מהרהרת, עליו ועליה

מה את עושה? מה לעזאזל את חושבת?
לאן נראה לך שתתקדמי מכאן, לאן תלכי?
את נעצרת, אבל הזמן לא,
כל מה שמסביב ממשיך לרוץ, יותר מהר מתמיד.

אבל לא וויתרת. רצית אותי, אמרת שאתה צריך.
אבל אני לא יכולתי, לא יכולתי יותר.

"מה את נלחצת? תרגעי" אתה אמרת, אמרת בקול האדיש שלך, למרות
שהבנת למה אני כ"כ עצובה, למה אני כ"כ עצבנית, לחוצה. שאלת
אותי, חיכית לתשובה

ומה אם אני פשוט לא מסוגלת לשכוח.
פשוט לא יכולה.
לא מוכנה לוותר על הכל.
לא מוכנה עדין.


לרשימת יצירות השירה החדשות
אתה תטריף אותי, תשגע אותי.
אתה תגרום לי לצעוק, חזק, חזק.
לשום מקום, אל אף אחד.

ואת לא נותנת לאף אחד להתקרב, לראות.
את לא נותנת לאף אחד לגעת, במה ששלך, בך.
את מרחיקה הכול, את כולם.

מנסה לגרום לאנשים להזדהות.
מנסה לגרום לאנשים לרחם.
מנסה לגרום להם לרצות לעזור.

ממזמן שלא הרגשתי כך
הברכיים לא הביאני נמוך מספיק
בעוד מעשי הורידו אותי נמוך
נמוך משידעתי שאפשר

וזה שלי
וזה כואב
יותר מתמיד
כל פעם מחדש.

לא לא לא, אסור להתרפק מדי על העבר.
יש את עכשיו, ועכשיו אחרת לגמרי.

חודשים שהופכים לשנים
לשנים של ציפייה
ציפייה לאותה הנקודה
לאותה השנייה

אך אתה לא תשלוט בי
אתה תשתעשע מעט
ממה שבכוחך לעשות

ואתה כעסת
זעמת, האדמת
רצית לצרוח עלי
אך רק שתקת


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
"גם למינימום יש מקסימום"
אמרת לי
והסתכלת עלי במבט שהכרתי
שליווה אותי במהלך כל חיי

ואתה הרסת אותי, החרבת אותי.
השארת אותי חסרת רגש, חסרת כל.
השארת אותי חסרת תקווה,

וכשצער משתלט את מתאבנת.
כשהכאב עובר את מצטמררת.
כשהאבל תוקף הוא לא עוזב, לא נותן לך מנוחה.

אני שונאת את הריח שלך, את הטעם.
אני שונאת את המגע שלך, את התחושה שאתה מעורר בי.
אתה נוגע, ושואף הכל פנימה, עמוק לריאות.


לרשימת יצירות הפרגמנט החדשות
לא הרבה היא ביקשה; "קצת שקט"
קולה נצרב לו בזיכרון.

את מנסה לקלוט את הדברים שרצים מסביבך,
מי האנשים שמדברים אלייך,
ובכלל -
מה הם אומרים.

"תתבגרי כבר" צעקת.
ואני רק התחלתי להבין את שרמזת.
"בכלל" הבהרת כששאלתי מה נותר,
"כלום".




מערת המכפלה
כפול סך כל
הנרצחים שווה
לפעולת תגמול
אחת (לפחות)


ברוך גולדשטיין
מנסה לחשב כמה
דם עבר.


תרומה לבמה





יוצר מס' 79042. בבמה מאז 24/10/07 12:19

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ללירון חיליק
© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה