|
לי...רון!
" לכל זמן ועת לכל חפץ תחת השמיים:
עת ללדת ועת למות
עת לטעת ועת לעקור נטוע
עת להרוג ועת לרפוא
עת לפרוץ ועת לבנות
עת לבכות ועת לשחוק
עת ספוד ועת רקוד
עת להשליך אבנים ועת כנוס אבנים
עת לחבוק ועת לרחוק מחבק
עת לבקש ועת לאבד
עת לשמור ועת להשליך
עת לקרוע ועת לתפור
עת לחשות ועת לדבר
עת לאהוב ועת לשנוא
עת מלחמה ועת שלום"
(קהלת
ג' ב'-ח')
חמש ועשרים, כוסית וויסקי נלגמת
ואחר קפה
ושתי סיגריות
|
מבט אחד הספיק.
ידעתי.
היא רוצה שאני אדפוק אותה...
|
בוא כלב, בוא, נעניק לך בית חם ואוכל ואהבה,
ונסרס אותך...
|
ילדתי הקטנה, ילדתי.
מה יפו אחורייך הניצבים
על רגלייך הקטנות, בתולות מגע אדמת ים.
|
עברתי על פני קברו של חלל
מהיחידה שלי ביום הזכרון.
את החלל לא הכרתי,
כמו את המשפחה
ואת האנשים והמפקדים
והחללים האחרים.
|
מה עוד אומר
שעוד לא נאמר
הנה,
הביטו,
זהו סופו של עוד שיר מיותר.
|
לא מפחד מחושך,
חושך כבר עברתי בחיי.
|
עינים צונחות כתריסים מוגפים,
אחיזת העט בדף נחלשת
|
"גינס ג'ופלין" ללא היסוס את ידה אל עבר
מפשעתי שולחת ולוחשת בתשוקה:
"נו.... מרגיש איזושהיא תזוזה"?
|
יום הזכרון לשואה ולגבורה,
הבא עלינו לטובה
|
מחשבות משכרות על תהילה כלל ארצית ואגו מנופח כמו בלון אדום
(אני אראה לכולם מאיפה משתין העט)
במה חדשה! מציאות או אשלייה
|
אל הארכיון האישי (5 יצירות מאורכבות)
|
|
אלא שבכל דור
ודור עומדים
עלינו לכלותנו,
והקדוש ברוך הוא
מצילנו מידם
חרגול לרעיו
הג'וקים, עם
כניסת תרסיס חדש
לשוק |
|
