|
ואז בלילה אכין שיקוי מסוכן שיעשה אותך שלי לכל הזמן
נאמן לבדיות שעל הדף ובכל עמוד אתה תישאר אבל משורה
לשורה קצת אחר.
לירטה ין איבדה את זהותה מיד אחרי גיל ההתבגרות (היו
לה כל כך הרבה פנים וצורות עד שלא ידעה מה לעשות
והחליטה שאת כולן היא רוצה לחיות) ומידי פעם כשהיא
מחברת מילים במילים היא מוצאת את עצמה בין הדפים היא
שואפת לגלות עוד , מאוד, אך מיד השורות ניגמרות
והשאיפות נעלמות ..
הוא האיש הכי גדול מהחיים שהכרתי, אבל אולי זה היה בקנה מידה
כזה כי עדיין הייתי ילדה, והוא היה גר בבית.
|
הינה היא קמה להכין לה איזה סנדויץ' ששם וטו על סוכר .
|
הנה עוד שכבה מטפסת מקררת.
אדום הופך כחול,
ושוב קמים לתחיה
|
נשמות מכובסות, תלויות על גופות בתולות, נטולות, לא זזות -
תודה!
אבל אל תהיה רע תן לנו לחיות עוד מאה שנה
|
הלב דופק בעוצמה שלא הכרתי.
האדרנלין הזה שרותח לי בדם כמו "שוט" של רעל ממסטל.
משהו רע שיוצא ממנו טוב.
הולכת לאט, הצעדים מהוססים, התקפת רעידות רנדומלית.
|
מילים משתנות נכתבות לאותה מנגינה,
משמעות נעלמת בצללים של צביעות.
|
האם כל מה שתכננתי בראש, צפייה לכל תגובה, מין פקודות מחשב
שאני לוחצת על ה-o.k כמו ריקוד שצעדיו תוכננו מראש ובקפידה
רבה.
|
נפתחו וילונות הבמה, הבחירה כבר נעשתה, הועבר הכתר לבעל
הממלכה.
יש לו ראש מלוכלך ופנים משנהב,
מתחתי שרירים הלילה, גופינו יהיו מאוחדים.
|
|
|
"טוב, רק תמהרי
מאמי, יש לי
בלייד דייט עם
איזה אריק שרון
אחד..."
-אזרח מודאג |
|
