|
"רגע", היא הפסיקה אותו "מה, אתה מדקלם לי שירים עכשיו?"
"יש לי עוד כמה שירים בראש לדקלם לך עכשיו" ענה לה בארס "את
השיר המעולה 'לכי תחפשי את החברים שלך, יא זונה בוגדנית' את
מכירה?"
|
בפעם השלישית שזה קרה כבר ממש התרגזתי. כמה פעמים בנאדם צריך
למות בתאונת אופנוע לפני שהוא יבין שאופנועים זה דבר מסוכן?
|
אני לא רוצה להעיר אותה. אין לי סבלנות אליה עכשיו.
מוזג כוס קולה פושרת בלי גזים, מדליק מנורת שולחן, מתיישב
ופותח את העיתון שמונח בתיק שלי מהרגע שקניתי אותו היום בבוקר.
הדס נאנחת ומסתובבת, אבל לא מתעוררת. יופי.
|
הנה אני נוסע לתומי, פתאום נערה מסטולה, בחזרה מבילוי, חותכת
אותי, בלי וינקר, ועוד נעמדת לידי ברמזור ונותנת לי מבט של
"סבא, איך אתה נוהג?"
אני אומר לך, נשים לא צריכות לנהוג.
ומה נראה לך? אני לא אדפוק לה אחד?
בטח שלא. תהיה מרוכז.
|
בימים שאחרי פציעת ראש, אפילו לא פציעה מאוד קשה, הכל מבולבל.
הקו הישר העובר בין חלום למציאות כאילו מפתח תכונות אחרות כדי
לבלבל
|
"אני עדיין פגועה אייל, ואם זה מה שניסית להשיג, רק רציתי שתדע
שהצלחת". כמובן, לא יכל להתכחש לניצוץ של סיפוק שהרגיש כשקרא
את השורה בפעם הראשונה, כגנרל המקבל לידיו הצהרת כניעה
|
כן, שם, בלב רמת גן, בשעה רבע לחמש בבוקר, נורו יריות הפתיחה
של המלחמה הזאת.
|
הזקנים היושבים על הספסלים בכיכר דיזינגוף, מאכילים את היונים,
קוראים את הפרטים הכל כך מרוחקים ומצקצקים בלשונם, אחח,
הצעירים האלה, כל מה שיש להם בראש זה ליסוע למזרח ולקחת סמים.
מגיע לו, פרחח מסומם, רק חבל על ההורים שלו, מסכנים...
|
כל פעולה מלווה ברגשות נוסטלגיים חזקים, והגעגועים כבר
מתחילים. דוהר דרומה על כביש החוף, בפעם האחרונה.
|
. פלטתי אנחת יאוש קלה ומיד נאלצתי לבלום בחדות כי אדי האנחה
שלי כיסו את משקף הקסדה באדים ופתאום הראות שלי עברה ממצב של
שאיפה לאפס למצב של הגעה לאפס מוחלט. ממש שערוריה, רטנתי
לעצמי, אפילו להאנח כמו בנאדם אני לא יכול. מכיוון שרטינה זו
גם הייתה מלווה באנחה
|
כל דיון פשוט לכאורה על לאן לצאת ביום שישי בערב תמיד איכשהו
מגיע למימדים קיומייים של איך ההחלטה שלנו תשפיע על ירידת הגשם
בסין מחר או איזה גלים יהיו בטהיטי אם נלך למועדון ולא לפאב.
|
איזה מין בלאגן, והעולם כל כך מצחיק
|
פתאום הבנת
לקת קצת זמן עד שזה נחת
הבנת מה יקרה עכשיו
כמה שזה גמור ומוחלט
|
אז לא הבנתי, חוץ ממחלה של יאפים תל אביבים שבטוחים ש "סקס
והעיר הגדולה" מייצגת באופן נכון את החיים בתור רווקה בגיל 35
(וכל מי שפעם הושיבו לידו בשולחן באירוע משפחתי רווקה "מאושרת"
בת 35 שבאה לבד ולא היה עם מי להושיב אותה יודע שלהיות לבד
בגיל הזה זה הרבה פחו
|
כשאתה ב- High לוקח קצת זמן למילים להגיע אליך, כי כל מילה
נעצרת ברך אצל פילטר החיוביות שלך, ורק המילים שמבשרות טובות
מורשות לעבור.
|
אני זה שעקף אתכם באמצע שיעור הנהיגה הראשון שלכם, זה שהבהיל
אתכם וגרם למורה לתפוס לכם את ההגה ואז להפטיר שהוא מכיר
חכמולוגים כמוני, פוגש אותם כל הזמן במחלקה אורטופדית.
|
"לניסוי הבא אני מבקשת שתפוצצו מקרר מלא במגוון משקאות, קולה,
קינלי, בירה, ספרייט וכו, ותרשמו בפניכם איזה ריח נשאר
הדומיננטי ביותר. נמקו."
המורה, אני יודע, זה בירה.
|
התאבדות, צעד כל כך משמעותי בחיים, ועדיין, רוב האנשים שמגיעים
למעמד הזה נכשלים, או לפחות טוענים שנכשלו.
|
|
|
לפעמים הבמה זה
רק תרוץ
מכור לסלוגנים |
|
