|
אני שוכב בשק שינה
ואת בבית במיטה
רוצה לדבר איתך
אבל כבר מאוחר.
|
אתמול ראיתי אותה כנראה בפעם האחרונה
אותה בחורה שמתוך הים יצאה
כמו נימפה יוונית ריתקה את מבטי
לפתע כאילו הלכה בהילוך איטי
|
ואז נתקע מבט
זוג עיניים לזוג עיניים
נעביר בטלפתיה מחשבות
וננסה לגלות
מה העברנו
על מה חשבנו
|
שאמרת שאת רוצה
לא ראיתי שום קריצה
שתעיד על שקר אפילו לבן
שיראה לי אפילו בקצת
למה התכוונת
שאמרת שאת רוצה
|
מה את עושה
את מי את רואה
על מי את חושבת
|
שתייה חופשית, קוקטייל עם קשית
אנשים מסביב מחפשים דרכם
בעולם מטורף ששום דבר לא מוסכם
|
מלאך שקט כל-כך שלווה
מרחפת בדמיונות
בין חלומות
|
מחכה לא יודע למה
רוצה את לא יודעת כמה
להפוך חלום למציאות
להאמין שזאת לא שטות
|
שנינו יושבים
פנים אל פנים
לא יודעים מה לעשות
מה צריך לקרות
השתיקה כבר רועמת
|
רק זיכרון נשאר לי
מהיום בו אמרת:
"להתראות אהובי"
ואז הלכת
|
רמזים כפולים קבלתי ממך
אני רוצה אבל מפחד
לבדוק מה יותר חזק
הכן או הלא המנתק
אמרת שלא אפשרי
והמשכת לחייך בחיוך ילדותי
|
"יש סיכוי למה?" את שואלת בציניות מחויכת. "את יודעת למה", אני
עונה באותה ציניות. "לא יודעת, אתה חושב שזה יצליח?"
|
המכשול הנפשי הוא החזק ביותר, כך חשבתי, אבל הבנתי שגם המכשול
השכלי, המחשבתי, הוא חזק.
|
אז איך יודעים באמת שאוהבים ולא סתם חושבים שאוהבים? איך אני
אדע שמשהי שאני חושב שאני אוהב אני באמת אוהב ולא סתם נדמה לי
שאני אוהב אותה?
|
לא מבין מה החיפזון
להיפרד להגיד שלום
ולא להיפגש יותר...
|
מה קורה איתי? מה עובר עלי?
רגע אני פה רגע כבר לא,
בגוף כן במחשבה מרחף
|
הנה עוד פעם אני נוסע על אותה דרך מוכרת שמתחילה אי-שם ונגמרת
באופק. שנה שלמה נסעתי על הזאת הלוך-חזור, הלוך-חזור וחוזר
חלילה.
אבל הפעם, משום-מה, הדרך נראית קצת שונה, כאילו יש בה משהו
אחר, משהו על טבעי, מאין רגש מוזר של כמיהה להגיע, אבל מצד שני
פחד מהלא נו
|
|
|
-לא...אני לא
יודעת להראות לך
למה הגל יוצא
סינוסיאידיאלי...
אבל אני יכולה
להראות לך משהו
יותר טוב...
כבשל'ה מזמינה
את הבוחן לצאת
איתה לרגע
לשירותים, אבל
מבינה שגם זה לא
יעזור. |
|
