|
כבר שבוע בוכה לה בחדר כל לילה לפני השינה.
והעומס מצטבר עליה, מתחיל לסגור עליה כמו חולה קלסטרופובית
במעלית שנתקעה, אך היא שותקת.
|
יום אחד הכריזה על הרמת הוילון, כסמל לחיה החדשים שיצרה לעצמה,
שם נוצץ, כותרת חדשה ובשבילה זו התחלה, היא עמדה על הבמה וברגע
שהקהל שתק והפסיק בבקשותיו להדרן שלא החל עדיין והחלה לדבר...
|
באותו הבוקר שנינו התעוררנו
נישקת את הכלבה והלכת לדרכך
משם לא ראיתי אותך
ולא ידעתי שאותו היום יהיה היום בו הכל ישתנה
|
אנשים...
מה הם רוצים
מה הם מחפשים מהדבר הזה שנקרא חיים.
אנשים במה הם שוקעים,
|
הגעתי לשלב שבו הסתכלתי על עצמי במראה וזיהיתי את הבחורה
שעומדת לפניי, אבל בתחילה לא זיהיתי אותה. רק לאחר כמה רגעים
הבנתי שאני צריכה לשבת לבד ולנסות להכיר את האדם שחי בתוכי
מחדש. לא קטע של פיצול אישיות, קטע של התהוות והשתנות לאדם
בוגר.
|
להגיד את השם שלו בקול רם קשה לי מדי, לומר הוא נפטר זה כמעט
בלתי אפשרי, לדבר עליו בזמן עבר זה משהו שאני לא עושה.
לא "עיכלתי". כן, כל החכמולוגים, אלו שמנסים לעזור אומרים "את
תעכלי את זה והכל ישתפר"...
|
אולי אם היה קורה משהו אז זה היה נגמר מהר,
אולי זה סתם
פשוט כלום.
זה כלום!
זהו, החלטתי
זה כלום.
אבל עדיין אתה שם, במחשבות שלי,
לא בקטע של אובססיה, אל תיבהל
|
פשוט לא טוב לי,
הנה אמרתי את זה בקול רם...
אבל מה עכשיו?
|
|
|
וכשהיה הצאר
בוריסובסקי בן
שלושים
ניגשו אליו בזעם
גברים וגם נשים
אמרו לו: יא
רוסי אחד, וגם
יופטויומט
והוא הרים רגליו
והסתלק לו באחת
השיר גרוע? ממש
צאר לי.
חרגול מצרצר
בלאדות מתחת
לחלון של הרוסיה
מהסוג השני |
|
