|
 273360370 הנסיכה הקסומה
מיהי בעצם לין רוי? מיהי המתנגדת הכל כך עקרונית
לדפיוצר, שהלכה ופתחה אחד בעצמה? מיהי קברנית
העקרונות המשועממת והצינית שעכשיו מקלידה שורות אלה
באלגנטיות אדישה?
לין רוי, שמין הסתם הבינותם שזהו אינו שמה האמיתי,
היא בחורה בת 16, חייה לה בין הגהינום הקרוי מערכת
החינוך לשטויות שהיא עושה בזמנה הפנוי. תוהה על מהות
הקיום, מקווה לטוב, וכן, גם עדיין עושה מדי פעם
שופינג.
לין רוי היא גם למעשה [וידוי חושפני מתקרב] נסיכה
שחייה לה בארץ הפנטזיה הרצליה. כן, הישר בלב ליבה של
מדינת "אנחנו לא מודעים למה שקורה בארץ, וגם ת'אמת
לא ממש אכפת לנו...", ומתוך מקום זה היא מנסה
לשנות.
תאטרוניסטית, פעילה בנוער מרצ, ותאמינו או לא, אבל
היא גם כותבת.
ותוצאת הכתיבה מונחות כאן לפניכם, או יונחו כשבועז
רימר יפסיק להתלונן על העומס.
אהבתי, והמון הנאה.
לין רוי, הנסיכה הקסומה של הרצליה.
האמת, זה היה עוד ערב קר. חזרתי מהעבודה, הלכתי ברחובות דרום
תל אביב המוארים קלושות, ובזמן שפניתי לרחוב צדדי, הוא היה שם.
הוא חיכה לי בין מוסך ופח זבל, ואפילו שם נראה שלו ורגוע,
ובכלל לא מוטרד. הוא התאים לשם כמו שהוא התאים לסניפים של נוער
מרצ, לבית המוגן
|
"הדמוקרטיה פה הולכת לעזאזל."
"הייתה פה פעם אחת?"
"לא יודע. תל אביב עדיין דמוקרטית."
"יש עולם מחוץ לתל אביב?"
|
המלצרית בבית-הקפה
שהגישה לנו בחיוך מבולבל
צמד צלחות
עם אותה המנה.
מה היא חושבת,
מה היא אומרת,
עליי ועלייך.
|
תן לי לברוח.
זה לא כאילו אני יקרה לך.
רק אל תבכה.
ואל תשכח אותי.
|
איתי את נותנת לעצמך להיות את
איתי את יודעת שאת יכולה להפסיק לחייך
החיוך הוא מבחינתך כמו תחפושת
שמאחוריה את יכולה להתחבא
|
זוכרת בערב ההוא, כשדיברנו על יד אנדרטה שחורה
יצחק רבין נרצח ולנו אין אותו כמנהיג עתה
את טוענת שגם השלום נרצח ושנינו אומרים ישנה תקווה
ושנינו יודעים כי את אהבתנו לא ירצח איש
וכל בוקר אתעורר ואנשק את כתפייך
|
את החטא של אחרים
לא חטאנו ואחרים יאמרו - את כל החטאים חטאתם.
היוהרה שיש בנו, האהבה שבנויה בינינו,
גשרים גשרים ומעליות ללא קומת גג
|
אני מתחיל בכתיבת השיר
כמו שנינו, מתחילים בחשש לגעת זה בזו
ישובים במבוכה בין קירות ותקרה,
רגליים נוגעות לא נוגעות, ידיים שמלטפות.
|
כשאתה בודד אתה שומע
את הרעשים, ששומעים האנשים הבודדים.
הציפורים, הצופרים, המכוניות, המכונות
|
כאב, צער, מבהיר שיער בלונדיני, שיעורים במתמטיקה, שייקספיר,
תמונה או שתיים, פרח, סכין, דמעה, הבנה.
יושבת וחושבת, על החיים שלי, על התכלית של הכל. ולא מוצאת שום
תשובה.
|
אנשים אמרו עלי בחיי הרבה דברים.
ההבנה שהרבה מהם היו טיפשיים, שטויות, אוסף של מילים מקריות
שנאמרו משום מקום ומתוך רצון לעודד, הייתה ידועה לי תמיד. משום
מה תמיד רציתי להתעלם מזה. והצלחתי.
|
|
|
סוף סוף פיני
הגדול יצא
מתחומי הראי שלי
והתפרסם |
|
