|
ואולי עכשיו אחריי חיפוש ארוך מאוד
הגעתי אל השלווה?
ויהיה סוף לנדודי השינה
ולפחד
ולכאב
נולדתי ב-1979, דקה לפני שנות השמונים.
עושה הכל כדי לשרוד בקיום הגדול הזה ולפעמים
מצליחה....הלוואי ויכולתי לפרוש כנפיים כמו הנשר או
לפחות להגביר את המהירות בקטנוע.
המחשבה לא עוצרת
אי אפשר לעצור אותה ולפקח על הזרימה כמו פקח עירייה ליד
רכב על המדרכה.
הכל נכנס ויוצא שוב נכנס ולא יוצא.
ביוב של סרוטונין בפנים ובחוץ.
|
אני ואת מחליפים תווים מעבר לגבול. את עומדת שם בלבן
ואני עומד כאן בשחור. אנחנו מחליפים תווים של כעס
אהבה ושנאה.
ממני אלייך, ממך אליי.
|
אחזתי באדמה הקשה ובאבנים הגדולות
אהבתי אותם וחום עיניהם נגלה לפני
אך לא רציתי להיאסף אל אבותיי
|
ולא מים
ולא חם
ורק אני
אתבונן בשקט בכל החולי והרעדה שבחדר.
|
געגועים אין סופיים ותוגה עמוקה
באים אליי דווקא
בימים של שלווה
כשטוב לי כל כך ובכלל לא רע
|
תקומי ממיטה לא שלך
תתקדמי כבר לדלת.
תפתחי אותה תצאי למסדרון
תנעלי אחרייך ותתחילי ללכת.
|
באר שבע, תמיד רציתי לכתוב עלייך שיר.
את רק תחנת מעבר עבור הבועה מגוש-דן.
שלוש דקות עברו וכבר יצאו מתוכך, סטוץ חולף לנערים במשקפי שמש
ובנות עם ליפסטיק בוהק.
|
כבר עדיף לישון בבית
במיטה
לבד
מאשר לישון לבד
כשאת לצידי
|
שקיעה לבדה
בן אדם הוא כמו השקיעה
הגעגוע הוא מחלה
|
תעטפי מילים בשתיקה והכול יתבהר לך
בין ראשים מורכנים לשולחנות
המשרדים
פלסטיק שפותח דלתות
|
את מנסה משהו אבוד מראש
יש טובים ממך, והרבה
בחולצות פלנל וסוודר אנגלי
בנעלי אולסטאר צהובות
|
לכאב יש בית
והוא אצלי בלב.
|
השמש כבר שקעה והלילה האפיל
מישהו הדליק אור בחדר השינה
מישהי גונחת ומשהו נשבר
|
אויר חופשי נעול מאחורי רב בריח מודרני של שנות האלפיים
שלוש מאות שישים וחמש.
הדלת סגורה.
|
ואם תרצי שאבוא אלייך, אבוא
ואם תרצי שאהיה איתך, אהיה
ואל תחששי לומר לי את שיש לך לומר
ואל תתהי על אהבה, כי מסתורית היא.
|
שתי זרות
לא מסתכלות
לא נוגעות
|
ג'יימסון, גולדסטאר ושוב ג'יימסון ולקינוח וודקה איכותית.
מאחורי כל האלכוהול אני מסתתר
מפחד למצוא, להימצא, להתגלות
|
אנחנו משתינים ביחד.
מאחורי הבקתה הקטנה שבמרכז
חצר גן הילדים של שולה הגננת.
|
זמזומי המקדחות ומכשירי העבודה
משמשים כשעון מעורר כל בקר.
כשהגעתי לכאן לא ידעתי מה
מפריע לשמש לזרוח.
|
רוצה לכנס תחתייך
לצלול לתוך תוכך
רוצה להכנס תחתייך
לשאוב את כל כולך
|
כמה בדידות יש בחופש?
כנראה שהמון
אם כך אתה מרגיש
|
כי הריי
בדידותו של לבד אחד
היא חברותם של רבים.
|
הרי אין אדם בלי ראש
אבל יש אדם בלי מחשבות
והוא השמח באדם
|
לילה בלי שינה מוטל דומם תחת
הלבנה השורקת
את קיצה.
שקט כאן עכשיו.
אשליה.
|
דממת האגזוז, שרשרת ברזל, את הקסדה אפשר להוריד כי זה כבר
מחניק. קומה ראשונה, מפתח, דלת, אור קטן, שוב מפתח ושוב דלת.
זהו, את בבית.
|
|
|
בשנה הבאה נשב
על המרפסת
ונספור ציפורים
בודדות |
|
