|
 105516056
לילי יודעת שאין לה כישרון, לילי כותבת כדי לפרוק
ומתוך אהבה...
אז כשלילי כותבת- לילי עצובה... מעולם לא כתבה מתוך
רגש אחר...
ולעולם גם לא תכתוב כך כניראה....
כל מה שהוא אמר היה 'אופס'.
פשוט 'אופס' סתמי כזה כאילו מה שהוא עשה לא היה חשוב. אבל הוא
כן היה!
אם זה לא היה משהו חשוב, הוא לא היה מקבל 25 שנים.
וכל מה שהוא אמר זה 'אופס'...
|
נכנסתי לטרמינל. חיכיתי בסבלנות לטיסה שלי. ישבתי שעה וחצי
מחכה ואז שלוש בבדיקה הביטחונית...
עליתי למטוס. התיישבתי. הוצאתי אנחת רוגע מפי. מחלקת עסקים.
כמה שאני אוהב לעבוד בחברה כ"כ מצליחה...
|
"החלטתי... אני רוצה"
"כן?!" הוא חייך ואז אמר ברצינות: "את בטוחה? איידס זה לא משחק
וגם לא הריון!"
|
-בבקשה תגידי לי מה קרה! איני יכולה לראות אותך כ"כ פגועה,
כואבת... בודדה... את מסתכלת מבעד לחלון כבר יותר מחצי שעה..
בוהה באגם.
-כי אני ריקה בתוכי. כי מה שקרה לי... הרג אותי! כי זה משהו
שאת לא היית רוצה לדעת!
|
הוא סיפר לה איך ראה את אמא שלו שוכבת עם אחרים ואמו ידעה שהוא
שם. אבל לא היה לה אכפת. מדי פעם הייתה זורקת אליו מילה כמו:
'אתה רואה בן שלי? ככה עושים את זה!' בהתחלה הוא לא הבין למה
אותם גברים משלמים לה...
|
היא אהבה את הרוח שמעיפה את שיערה החלק והארוך במקצת אחורה.
היא אהבה את הרוח שמתחככת עם פניה העדינות אבל לא בגלל זה היא
רצה.
|
חייכתי. עצמתי עיניים וחייכתי. יניב יודע שעם מילה אחת שלו אני
אעיף לעזאזל כל בנאדם שאני אכיר. אם הוא רק ירצה.
הוא יודע את זה. כמו שאני יודעת שהוא לא יעשה את זה בשבילי...
הוא לא יזרוק מישהי בגללי.
|
הלכתי לי לטייל לבד. כמו בכל יום שבת בערב. פתאום מישהו בא
אליי ואמר: "סליחה? את יודעת מתי יוצאת שבת?" בלי להסתכל
עניתי: "לא." באדישות והלכתי.
"חכי רגע!" עצרתי והסתובבתי. וואו! הבנאדם מדהים!
"מ... מה אתה... רוצה?" (יאמי... אני רוצה לאכול אותו...)
"אני? א
|
"ג'סי כנס פנימה..."
"לא רוצה!"
"קר פה.."
"לא רוצה!"
"די נו! כנס פנימה! בוא למיטה!"
"לא רוצה!"
"ג'סי... בבקשה..." היא התחילה לבכות. שמעו את זה בקול שלה.
אבל לא הסתובבתי... המשכתי להיסתכל על רכס ההרים שתמיד נמצא
שם. מול המרפסת שלי.
|
אם ידעתי שככה זה הולך להיגמר, אביב, לא הייתי מתחילה את
זה...
אתה יודע שאני אהבתי אותך. אהבתי, עד שלפעמים, כשאני חושבת
עליך, קשה לי לנשום.
את יודעת, לפני יומיים, שקיבלתי את המכתב שלך, צחקתי.
את רוצה לדעת למה?
עוד ארבעה ימים, יום השנה שלנו, נועה. את
|
מימי לא אוהבת לשתות מים. היא פשוט שונאת את זה! הכל חוץ ממים!
הכל! בעיקר קולה.
דניאל שונא קולה! הוא פשוט שונא את זה! הכל חוץ מקולה! הכל!
|
אהבה. אני מחפשת אחת כבר שנים. ומה זו אהבה? אני לא יודעת...
אבל זה משהו שאי אפשר להחליף. היא עושה לך חור בלב והיא מכאיבה
כשהיא נגמרת, איכשהו... אבל זו אהבה. כולם רוצים מישהו מיוחד.
את "ה"מישהו המיוחד שיחבק אותם וינשק אותם וילטף אותם.
|
אני אוהב להרוג.
אני אוהב לרצוח אנשים סתם ככה
אני אוהב לחתוך להן את היד. לעשות פס ארוך מהכתף עד לפרק היד.
עד לוורידים. כן... ואז עם אותה הסכין לעשות לי חתך קטן בכתף.
מממ... ממממ ואז למצוץ את הדם מהחתך שלהן.
|
אז הם צוחקים עליה שוב ושוב והיא מסתגרת, בפינה החשוכה ההיא
שיש לה בלב היא בורחת מהם, מהכול. לאט לאט היא מתרגלת לפינה
הזאת, משכנעת את עצמה שהיא אפילו אוהבת ככה.
|
"נו חכי שנייה!"
"לא רוצה! לא רוצה לחכות לך! הרי את לא תבואי! את רק תשקרי לי
שוב!"
"מה...?"
"מה, מה??? את יודעת למה אני מתכוונת, כלבה!"
"כלבה??"
"כן, כלבה!"
|
רצתי ורצתי. שמעתי בראש את המוזיקה ההיא שבגללה הכל התחיל...
בכיתי. התיק שהיה לי ביד נפל אז עצרתי ולקחתי אותו.
רצתי למרות שידעתי שאין לי ממה... זה לא שמישהו ירוץ אחרי
ויתחנן שאני לא אברח... אולי יניב אבל... הוא כבר ברח מזמן...
באמת מזמן... אז בכיתי... רצתי
|
המלחמה הייתה קצרה.
ידו הפכה לפטיש.
בדומה לסרטים המצוירים, השטן מחץ את ראשו של אלוהים.
ראשו עלה חזרה. בדיוק כמו בסרטים המצוירים!!!
|
"את לא יכולה סתם לעזוב!!!"
"כן? אז תראי אותי עושה את זה!!!" מבט בעיניים, כעס.
"שרית!"
""רותי!" מבט לגלגני
|
אז ככה: חמישי בבוקר, פיגוע בקרית מנחם, אוטובוס, פצועים,
הרוגים, שערי צדק והדסה מלאים בפצועים. ואת אחותי מוציאים
אחרונה מבין החיים מהאוטובוס. משערי צדק להדסה. כי בהדסה
מטפלים בפגיעות ראש חמורות יותר מאשר בשערי צדק...
|
אני רצה.
אני רצה.
רצה ורצה ורצה...
עוברת עצים מכוניות ובתים.
מבהילה ילדים קטנים.
|
היא לא גנבת,
והיא לא רוצחת
היא לא שודדת
והיא לא פושעת!
|
אני לא אוהבת את ההרגשה הזו. אני לא אוהבת את המצב הזה.
אבל אי אפשר לעשות כלום...
|
אני לא רוצה להיות אני.
אבל אני לא רוצה להיות מישהו אחר...
|
המאושרים לא ישובו עוד לחייך!
את האבל הזה אי אפשר לנחם...
|
המאושרים לא ישובו עוד לחייך.
את האבל הזה אי אפשר לנחם...
|
יניב הצליח לטפטף לי אל התודעה, לנתץ את המחסום... ולשבור לי
את הלב...
רק יניב יכול.
אני נשברת בפנים - אבל מבחוץ מקבלת,
ואתה חושב שאני לא יודעת שבגדת? שזיינת מהצד? שהיית עם אחרות?
|
מה שהיה שם... לא רוצה לזכור...
לא רוצה לזכור את המבט בעניים כשאמרתי לך כששיקרתי לך שבגדתי,
לא רוצה לזכור את החברים המשותפים שעשו חרם,
לא רוצה לזכור את הניתוק הכואב והקור...
אבל הכי? לא רוצה לזכור אותו, תופס אותי.
|
אתמול אמרת לי שאת רוצה להיות לבד
אבל היום את מוקפת בהרבה אנשים...
מעניין למה, כולם בנים...
|
אני אחנוק אותו. אני אראה את הפנים שלו נהיות כחולות! ואז אני
אתקע לה סכין. סכין בגב! כמו שהיא עשתה! ורק בשביל הכיף, אני
אסובב אותה!!!
|
מכרתי את החיים שלי בשביל החיים של אחותי, ככה זה מרגיש.
|
זה לא שהיית נורא! היית די טוב אבל...
11 שנה אנחנו מכירים!
|
חופש לחוץ, יום עמוס...
ראש כבד מנשוא...
אלוהים יודע כמה זמן אני חייתי בבועה הזו...
|
|
|
שמעתי כאן טענה
שהשתלטתי על
הסלוגנים?
אני? השתלטות
היא למעלה ממני.
אני רק יורדת.
מיכלי שלא תשתלט
על כלום רק תרד.
אבל
מה-זה-טוב+דרושות |
|
