[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








לילי רוז
ככה אני נראית

ICQ 162751881 162751881
כבר כמעט חמש שנים שלילי רוז נהנית להציג בפניכם את
התירוץ העלוב שלה לכתיבה. זה לא שהיא אומרת שהכתיבה
שלה מאוד גרועה... היא פשוט חושבת שהיא גם לא טובה
במיוחד.  

למה היא עדיין פה?
כי נוסטלגיה זה נחמד, וחוצמזה, כל אחד אוהב לשמוע
מדי פעם מעט פידבקים חסרי משמעות.




לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
בעיניים עצומות, מתרווחת במושב
פתאום חשה בתזוזה, או שמא זוהי רק הזיה
לפתוח את עיניי אומץ לא היה.

הומור
קראו לו משה, הוא לא היה סתם אחד שרואים כל יום, הוא היה משהו
מיוחד, אף אחד לא יכל לראות את משה ולהתעלם מייחודו עוצר
הנשימה.
כן משה היה יחיד במינו, הוא היה נצר גאה לשושלת משיים עתיקת
יומין.


לרשימת יצירות השירה החדשות
נסיוננו הנואש לחיות,
מהענן נראה כמו סוג של קומדיה,
זוחלים, בשארית הכוחות מושכים קדימה,
ת'אמת זוהי סוג של טרגדיה.

בסדר היא כבר מוכנה.

ואחזיק בך ביום
ואחזיק בך בלילה
אחזיק בך כמה שאחזיק.

הלכתי בדרכים
הפלגתי בספינות, עגנתי לחופים
צפיתי בך רושם לך דברים -
שלא תשכח.

רגע, אמא זה עוד לא הזמן,
אני לא מוכנה לעזוב,
אמא חכי, יש עוד הדרן,
אמרתי לך הסוף יהיה טוב!

אין סימן לענן ברקיע הכחול,
ודווקא כאן מרגיש לי כמו ונציה.
השמש שוב שוקעת על הים התיכון,
ואני תוהה אם להתפלל שזאת תהיה הפעם האחרונה.

שחור נשמתך מסנוור אותי לילה
ולבי דואב כמו כוכב
היי לי אחות אהובה לילה,

לפעמים אני חולמת
על הליכה נצחית
הלוואי וחיי היו מסע

קמתי היום בבוקר,
בהרגשה הרגילה,
כאב בראש כמו שוקר,
ותחושה של בחילה.
אבל אני בסדר,
היום אני לא אמות,
כי טעיתי בכמות...


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
כאב של אהבה שהיא בסתר אבל בעצם לא, כאב של דחייה,
כאב של הלב שלי שמוחזר אליי הרוס, שבור, מעוך, עם פתק של "לא
תודה"

יום יפה היום, יש שמש נעימה בחוץ ולא יותר מדי חם, בא לך לעשות
משהו עם עצמך, משהו שאתה לא עושה בדרך כלל. אולי אפילו אף פעם
לא עשית והנה, היום זה היום.
או שלא... יהיו עוד מספיק ימים יפים, ואתה?

חורף ואז אביב,
17 שנים שחורף ואז אביב

החיים שלי היו חרא. כן חרא! ואני מכירה את כל הנשמות הטובות
שיקומו ויגידו שאני מדברת שטויות ושהיו לי חיים לא רעים בכלל,
אז מה? שיגידו לא אכפת לי!

ופתאום לפני שתרגיש בזה, כל הביטחון שלך נוזל, אתה רוצה להיות
אהוב, יפה, מגניב, מושלם ואתה מאבד את מה שנותר מהדבר הזה שפעם
היה הדעה העצמאית שלך, מרגיש כמו אפס, כמו זבל, ותוהה לעצמך אם
אתה קיים רק כדי להרגיש חרא עם עצמך ולקוות להיות משהו אחר.




אל הארכיון האישי (8 יצירות מאורכבות)
אל תעשן מה שלא
עישנו לפניך


אמא של עמית
בתדרוך לפני
הודו


תרומה לבמה





יוצר מס' 14529. בבמה מאז 3/8/02 21:07

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ללילי רוז
© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה