|
 כשהכל מסביבך ערפל
ואת עצמך אתה שוב מאבד
העולם נראה קודר
והלב שלך שוב בוכה ומאיים להתאבד
תביט למעלה ותראה כוכב קטן
שבתוך כל הזבל עוד יש בו כוח לחייך
שולח ניצוץ אור שנוגע בליבך
ופתאום אתה מרגיש בלי שיאמר דבר
שאולי יהיה יותר טוב
אולי מחר. |
נשכתי את הלשון ולא הייתי מסוגלת להוציא מילה, ידעתי שאם רק
אפתח את פי הסכר ייפתח וכל הדמעות יפרצו החוצה ללא שליטה.
שתקתי והבטתי בך, חייכת אלי את החיוך שלך שתמיד גרם לי לתחושה
חמימה בלבי, לבי שזה עתה נשבר לרסיסים...
|
אם רק הייתי יכולה
לתקן את ליבך
אם רק הייתי יכולה
לעצור נפילתך
|
והדמעות ממשיכות לרדת
גם כשהכל נהיה שחור
ואתה רוצה לסגת
אבל אתה כבר לא יכול
|
והנפש מנסה לשכוח
את מה שהלב מתעקש לזכור.
|
והנה שוב מגיע הזמן
והנה שוב זה תחילת סוף העולם
ואין סיבות לחיות
ואין עוד שאלות
|
את מחפשת את האור
והחושך שוב קורא לך
את מרגישה בתוכך את הקור
או שאולי זה רק נדמה לך.
|
וכשאפול בנחת בדומיה כבדה
וצריחתי תהיה לשריקה קטנה
ליבי המדמם והצלקות שעל גופי
יאלצו את הרופאים לקבוע את מותי.
|
ולבסוף תהיה מודעה קטנה
בעמוד האחרון של העיתון
על עוד קורבן שנפל
במלחמת הרגש נגד ההיגיון.
|
שיר נוסטלגי מתנגן ברדיו
מזכיר לה תקופה ישנה
היא מחייכת לעצמה וחושבת
איך הכל כל כך השתנה
|
רוצה להגיע לעולם אחר, לחיות חיים אחרים
להאמין שיש דברים שנשארים לעולמים.
|
אני הבנתי כבר מזמן
שאהבה זה רק עניין של זמן.
|
פעם היה בינינו משהו
אבל כמוך גם הוא נעלם
ואני יודעת
עכשיו זה הזמן.
|
הוא כתב את מכתב ההתאבדות
על רשימת המכולת של אמא.
צלקות, שנאה ומוות
|
זה אבוד, ילד
אבוד לעולמים
יש דברים שאפילו
לא יכול לשנות אלוהים
|
|
|
-שוב חלמתי
שמסירים ממני את
כל הצמר. זה היה
כל כך נורא...
שיט.
כבשל'ה מתעוררת
ומבינה שחלומות
הם לא באספמיה. |
|
