|
נולדה בירושלים בשנת 1980.
מיטל חשה פרפרים בבטנה למגעו, היא עצמה את עיניה והתמכרה
למוסיקה, נותנת לו להוליך את צעדיה באיטיות מצד לצד. הבירה שלו
נותרה שלמה בידו, מגעו הקר של הבקבוק נגע בה מפעם לפעם, מפיג
את גלי החום שחשה.
|
"מה קרה?" שאלתי.
"היה לי לבד מדי", ענה בקול מתפנק.
"טוב", אמרתי, "תפסיק להיות פינוק ובוא פשוט נישן".
"טוב, בתנאי שתחבקי אותי".
חיבקתי אותו ועצמתי עיניים. יותם חיבק אותי בחזרה. כשכמעט
נרדמתי הרגשתי את ידו מלטפת אותי בבטן. התעלמתי מזה וניסיתי
להרדם אבל
|
יותם פרץ לחדר וזינק על מיטתה. "בוקר טוב חמודי" בירכה אותו
וליטפה את שערו הנעים. "אמא" פתח בקול מלא חשיבות, "אמא, אני
רוצה קואלה". ברגע הראשון לא הבינה, "מה אתה רוצה חמוד?"
"קואלה!" חזר הילד על דבריו, "תקני לי קואלה אמא!".
|
עוד פעם היא חושבת עליו. עוד פעם נכנסה למיטה מזדמנת עם סדינים
שריחם לא מוכר אבל יש לה כושר הסתגלות מופלא. היא שוב נזכרת
איך ידיו טיילו על גבה וחקרו את העומקים הנסתרים שלה ונגעו קצת
יותר עמוק ממה שנוגעות לפעמים המילים. היא באמת משתדלת להימנע.
באמת משתדלת לז
|
אני יודעת שאף אחד לא יאמין לסיפור הזה, אבל לא איכפת לי. אני
יודעת מה כולם חושבים, אבל זה לא משנה. אני אגיד את שלי, לא
אחשוש מהתוצאות, ושכל אחד יקח את זה לאן שהוא רוצה, מצדי אפילו
לחוף הים, או למחשבות שלפני השינה. מצדי - שיזרקו את זה לאסלה.
|
"תגידי, את חדשה פה, לא? לא ראיתי אותך פה אף פעם"
"כן, זה היום השני שלי פה", ענתה לו בחיוך. פיו נפער מבלי ששם
לב.
"שיהיה בהצלחה", איחל לה.
"תודה!" אמרה והתרחקה ממנו שוב. בדרכה לבאר הביט בישבנה הקטן
שנע עם כל צעד שלה. הוא ליקק את שפתיו ונגס בפיצה הראשונה
|
"אתה חושב שאני נכה רגשית?" שאלתי את אמיר.
"רעיה, אני לא יודע מה את", אמר ונשף, "אבל אין לי כוח לשטויות
שלך".
הדלקתי סיגריה ושתקתי.
"אולי באמת תפסיקי עם זה ותתני לי לנשק אותך?"
"אתה יפה אבל אני לא מסוגלת", אמרתי בקול שקט.
|
באחת המנוחות הקצרות שלו, רחרח את עצמו בבית השחי, ריח צחנה
עלה משם. אוף, אני מסריח! אמר לעצמו בעצב ונזכר איך כשהוא נפגש
לעיתים בחומוסיה האהובה עליו עם חבריו האינסטלטורים, באמת נודף
מהם ריח לא נעים לרוב.
סטאס התיישב בעצבות על דופן האמבטיה. חם לי, חשב.
|
חתיכת תפוח נשאבת בטעות לתוך קנה הנשימה של טל. היא משתעלת,
קצת נחנקת ושוב הכל מסתדר. הכל מסתדר חוץ מהדמעות שנספגות
בכרית אליה צנחו עיניה המחוברות לגופה הרועד. הדמעות שלה
ספוגות בכאב המכונה עמית.
"עמית!" נאנקת רוזי.
עמית מעליה, מזיע והיא תופסת חזק בגבו.
|
"מה קרה חומד?"
"אני צריך קקי!", בכה לי הקטן.
"נו? מה הבעיה, תלך תעשה!" לקחתי אותו יד ביד לשירותים והרמתי
אותו לאסלה.
"אל תעזבי אותי!" הוא בכה. נקרע לי הלב.
"אני לא עוזבת, אל תדאג", אמרתי לו, רק זה חסר לי. דמיינתי את
יערה חוזרת ואני צריכה לבשר לה שהילד
|
אהבתי להתבונן בו כשדיבר, שערו השחור החלק נופל ברכות על פניו
הנאות, מסתיר מעט את עיניו הכהות, כפות ידיו הגדולות נחות
ברישול על גופו החזק והגבוה. מדי פעם, כשחייך, חשף טור שיניים
צחורות. מצאתי עצמי מהרהרת בו כשעליתי על משכבי בלילות, הייתי
לוחשת בלבי את שמו.
|
הסתובבתי לאחור וכמעט התעלפתי! קורט קוביין, סולן להקת נירוונה
האגדי (והמנוח!) בכבודו ובעצמו ישב על המיטה שלי! חשבתי שאני
חולמת ושפשפתי את עיניי, אך הוא עדיין ישב שם, שליו.
|
"תאכלי, תאכלי" היא אומרת לי מבעד לערפילים.
"מה? מה?" אני צועקת, "מה את רוצה שאני אוכל?"
המיילדת, בחלוק לבן, מסתכלת עלי במבט מוזר. "תלחצי, תלחצי",
היא אומרת לי.
"לא רוצה!!!" אני צועקת פתאום בלי לשים לב.
"אין לך ברירה", היא אומרת לי בשקט.
|
למה לא, שמפניה... חשבה לעצמה. עוד חיטוט במקרר העלה אפרסק
בודד שנשכח, הוא היה קצת רך, אבל עדיין טוב. היא שטפה את
האפרסק והתיישבה על המיטה עם כוס שמפניה אפרסק ואפרסק.
|
"סליחה", הוא אומר ואני כמעט מסתובבת אחורה לראות שלא פנה
למישהי אחרת.
"כן", אני אומרת בקול צרוד וחלש, מנסה לחייך.
"לא נעים לי לשאול... אבל... את אולי יודעת לעזור לי עם זה?"
אני מזהה מבטא זר בקולו, הרי"ש מתגלגלת. אני מתקרבת ועוזרת לו
לאתר את מבוקשו.
|
עמוק עמוק בתוך הג'ונגל, במקום הו העלים הופכים מירוקים
לאדומים והזמזום החרישי לרעש בלתי נסבל, נמצאת ממלכת הזבובים.
|
היתה עוד אחת עם סיפור - יפה (כשמה לא היא, אבל מילא). נפגשנו
בפאב מעושן. הזמנתי אותה לסלאמי - נהיינו חברים.
כשהתנשקנו בפעם הראשונה התלוננה באוזניי-
"יש לך טעם של מאפרה". אמממ... ליקקתי בדמיוני מאפרה. טעים. לא
הבנתי מה היא מתלוננת בטון כזה נרגן.
|
בחיים אני לא אשכח את התאריך הזה, הרביעי בספטמבר, שנת 1997.
בעבר נהגתי להגדיר אותו כיום השחור ביותר בחיים שלי. עד היום
אני לא בטוחה שיש יום שיכול להתחרות בו, וחלפו מאז כמעט 10
שנים.
|
אל הארכיון האישי (2 יצירות מאורכבות)
|
|
"אפשר לשאול
אותך חידה לא
קשה?"
"עזוב, בוא נלך
לבמה חדשה" |
|
